הזכיין הירושלמי של חומוסיית הקאלט מיקנעם מציע "חומוס חם" במרקם קטיפתי, עם אווירה נעימה ומוזיקה טובה. כמו בשאר 20 החומוסיות ברשת, נראה שזה עובד
חומוס אליהו, סניף ירושלים
כתובת: שמאי 12/ג' ירושלים
שעות פעילות: א-ד' 10-19:00, ה' עד 20:30, ו' 9:30-14:30 או עד גמר החומוס
טלפון: 052-6560822
אליהו ירושלים בפייסבוק
כשר
קשה לדבר על אחד מסניפי חומוס אליהו בלי להתייחס קודם כל לתופעה – החומוסיה הקטנה מתחנת דלק פז ביוקנעם, שבתוך שנים בודדות הפכה לרשת החומוסיות הגדולה בישראל (בתחרות צמודה עם חומוס פינתי, פלאפל בריבוע ובהדונס), עם רבבות מעריצים מושבעים שמפוזרים בכל הארץ.
לא פחות מ-17 סניפים נפתחו מאז כתבנו כאן ב-2013 על הסניף התל-אביבי הראשון (היום ישנו נוסף בשדרות יהודית). בסך-הכל מדובר ב-21 סניפים כולל חומוסיית האם, ויש עוד חמישה בדרך. אגב, אחד מהם יקום אי"ה בקריית שמונה וגם באילת כבר יש סניף, כך שמלבד שיא הזכיינויות בענף, רשת חומוס אליהו מובילה גם בפרישה גיאוגרפית. היא גם היחידה שהגיעה למקומות כמו קצרין, בית השיטה, מירון או אשדוד.
הסניף הירושלמי נפתח לפני כחצי שנה ברחוב שמאי, כחמישים מטר ממסעדת טעמי ומרחק שלוש דקות הליכה מחומוס פינתי (המקורי). יודעי החן מחשיבים אותו לאחד המוצלחים ברשת, דהיינו – מאלה שהצליחו לשחזר משהו לא רק מהטעמים אלא גם מהאווירה ומהקסם של החומוסייה ביקנעם.
בשטח, זה אומר מוזיקת רגאיי וכיתוב ענק עם "ואהבת לרעך כמוך" שמקדמים את פניך, נמשך בצוות הידידותי מאד, במיחם עם תה חם לשימוש חופשי (כי חורף), ובעוד כהנה וכהנה מחוות ומניירות מקו התפר התרבותי שבין עולמות הברסלב, החומוס והראסטפאר (מקורות ההשראה של אלוף אביר, מורהו הרוחני של המייסד אליהו שמואלי. ראו "Hummus The Movie").
התפריט מינימליסטי: מנות חומוס קלאסיות, משאוושה, חמשוקה וחומוס פטריות (26-31 ש"ח, או 20 ש"ח לחצי מנה), סלטים (13-25 ש"ח), לימונדה 7 ש"ח (ללא הגבלה), מים קרים ותה על חשבון הבית. אין שתייה אחרת ואין מנות נוספות.
החומוס עצמו לא מאד שונה מזה שאכלתי בסניף התל-אביבי. זה חומוס שנטחן חם, מה שמעניק לו טעם מעט שונה (בגלל השפעת החום על הטחינה) ומרקם קטיפתי שרבים נשבעים בו. כשלעצמי, אני מוצא שחומוס מהסוג הזה קצת כבד לי, אם כי לאו דווקא לא טעים. ועובדתית, ישנם הרבה אנשים שאוהבים דווקא את הטעם והמרקם האלה. מה זה אוהבים – עפים.
מנת החומוס גרגרים שהזמנתי הייתה גדולה ומתובלת במתינות. היא הוגשה עם פיתה מלאה, גדולה, בשרנית ומוצלחת להפתיע (לא שאלתי אבל נראה שאופים אותן במקום), קעריות עם זיתים שחורים ופרוסות מלפפונים חמוצים וזהו. אחרי שביקשתי, הגישה לי המלצרית גם סחוג ירוק (אני מוכן להשבע שהיה לו טעם קל של וואסאבי, מצד שני אולי זה היה סינדרום ירושלים או משהו).
מצד אחד, היה טעים ומשביע. מצד שני? לא עפתי. נגיד את זה כך: אני לא מאלה שחושבים שחומוס אליהו הוא החומוס הכי טוב בעולם, למרות שאני כן יכול להבין מה מוצאים בו אלו שכן. גם השילוב בין חומוס למוזיקה שחורה עובד, כפי שהוכיחה חומוס אבו דאבי התל-אביבית כבר לפני עשור.