לא חייבים להשתגע על החומוס של טעמי כדי להודות שמדובר במוסד חשוב, שהשפיע הרבה על התפתחות תרבות החומוס בישראל. ובכלל, עם 60 שנים בעסקי האוכל (טפו טפו) הרי חייב להסתתר שם איזשהו סוד. בקיצור: זהו מקום שלחומוסאי מהשורה אין ברירה אלא לבקר בו, לפחות פעם אחת.

מסעדת טעמי
כתובת:מ שמאי 3, ירושלים
שעות פעילות: א'-ה' 9-16:30 ו' עד 14:00
טלפון: 02-6244697, 02-6253644
כשר

מסעדת טעמי היא מבתי האוכל הוותיקים לא רק בירושלים, אלא בישראל בכלל. זהו מוסד עם כל-כך הרבה היסטוריה שיש בידי בעליו (כיום הדור השני) קושאן על מטבע לשון אחת לפחות, על כל התרבות והלך הרוח שהיא מבטאת ושכרוכים בה – אני מתכוון, כמובן, למשפט "לבלוע, לא ללעוס!".

אלברט מג'ר עה"ש, יוצא בולגריה, הקים אותה ב-1954 מול קולנוע אוריון האגדי שהמשיך ללוותה עוד 30 שנה (ובשנים האחרונות הפך לסניף של מקדונלדס, לא עלינו).

150 מטר מקפה פינתי (לימים חומוס פינתי) וכשני ק"מ בלבד מלב העיר העתיקה, הכה-רחוקה אז, טעמי הייתה תחנת החומוס הראשונה עבור דור שלם. לא רק של ירושלמים ממעמד הפועלים, אלא גם של סטודנטים שהגיעו לעיר המחולקת מתל-אביב. מאוחר יותר, בשנות השבעים, זו הייתה אחת החומוסיות בהן אהב לאכול דודו גבע ז"ל.

טכנית, טעמי מעולם לא הייתה באמת חומוסייה, אלא מין סוג של "דיינר" שאחת מהמנות הרבות שלו (חומוס) זכתה להצלחה פנומנלית והפכה למנת הדגל. מלבדה, נשארו בתפריט עד היום גם מאכלי בשר ותבשילים, כולל ממולאים ומרקים וגם פלאפל טוב מאד.

החומוס, מוגש בגירסת גרגרים, חומוס-פול וקומפלט וגם עם בשר טחון. אפשר לקבל אותו גם עם פלאפל, כמו בתמונה – שלושה כדורים שחומים (במקרה הספציפי הזה אולי מעט יותר מדי) ואימתניים שמונחים על המנה כיהלומים על כתר.

הממרח, כשלעצמו, הוא חידה – ישנם אנשים שנשבעים שמדובר בחומוס הטעים ביותר שאכלו. לעומתם אחרים טוענים שמדובר בחומוס חמוץ מאד ודי תפל מכל בחינה אחרת.

קל להאשים את היריבות עם חומוס פינתי, שחוצה ירושלמים רבים ויכולה להיחשב כ"דרבי" האמיתי של העיר הזו. אבל לדעתי ולטעמי (שימו לב למשחק המילים המשעשע) סוד ההצלחה של טעמי איננו קשור רק לשיווק מוצלח אלא להפך – לגמרי עניין של הבדל בין בלוטות הטעם של אנשים.

מלבד החמיצות, יש בחומוס של טעמי טעם נוסף, סוג של מרירות שאני חושד שמקורה בזיתים ירוקים כבושים. זה, בתוספת 60 שנות ניסיון בשירות מסתחבק, כנראה עובד על אזור כלשהו במוח – אבל רק אצל חלק מהאנשים זה גם נעים. אולי בגלל שלא כולם אוהבים שמסתחבקים איתם ויש אפילו כאלה שחושבים שלזרז אותך לאכול זה סוג של גסות רוח.

בקיצור: או שזה החומוס הכי טוב שאכלתם או שפשוט לא. בהחלט ייתכן שתתאכזבו, אבל זה לא ימנע מכם לאכול ממנו לפחות פעם אחת – ולו בגלל שמדובר בפיסת היסטוריה, חיה ופועמת.

אל תחמיצו את התמונות בבלוג של ג'קי מזר.