אם אתם חשים צורך לתמוך במתחם שרונה בימים הלא קלים שעוברים עליו, או סתם גרים במרכז תל-אביב ורוצים להגיע לאבו חסן בהליכה, סניף שרונה הוא בהחלט אופציה. לא, החוויה לא זהה לאף אחת מאלו של הסניפים ביפו, אבל יש לה את האיכויות שלה, וכן, האוכל דומה מספיק למקור.
עלי קראוון (אבו חסן) שרונה
כתובת: שרונה מרקט, הארבעה 21 תל-אביב, ליד הכניסה המזרחית
שעות פעילות: א'-שבת 9-18:00
טלפון: 03-5179888
עדכון 24/8/16: הסניף צפוי להיסגר לקראת אמצע ספטמבר.
נתחיל מהסוף: זה אבו חסן. החומוס והמסבחה בסניף שרונה דומים מספיק למקור כדי לספק את האפקט האבו-חסני, וזה מצליח אפילו לפצות על האווירה המעט פחות חמימה איכשהו, שהיא אולי תוצאה בלתי נמנעת של המיקום הלא-שגרתי.
מנת חומוס-מסבחה של סניף אבו חסן בשרונה. די דומה למקור מרגע שמוסיפים את הרוטב.
הסניף הזה שוכן בחלל קטן, סמוך לכניסה הצפון-מזרחית לשרונה מרקט. קטן בערך כמו הסניף המיתולוגי ברחוב הדולפין, אך כמובן – מעוצב וממוזג ונתון בקופסת זכוכית ומתכת, כמו שאר הגומחות המפונפנות של שרונה מרקט.
אז נכון, החוויה לעולם לא תתקרב לניגוב היפואי החפוז מצלחת חד-פעמית על גדר האבן מול גבעת אנדרומדה. מצד שני, יש יתרונות לישיבה על כסא בזמן האוכל. וגם תחשבו על כל האנשים שגרים במרחק הליכה. סניף אבו חסן קרוב לבית זה שינוי מהפכני בחייו של (כמעט כל) חומוסאי, בעיקר אם הוא לא ממונע, ולאור אירועי הזמן האחרון גם אין חשש שתיאלצו לחכות בתור.
חוץ מזה, שזה הסניף הראשון של אבו חסן שבו ראינו משפחות על קשישיהם וטפם, ואי אפשר להפריז בחשיבות החינוכית של העניין הזה. סבתות ופעוטות בדרך-כלל לא מגיעים לאבו חסן, וגם הם בני אדם.
מעבר להשפעות הבלתי נמנעות שכרוכות במיקום, ניכר שנעשה מאמץ מיוחד להתאים את הסניף הזה לקהלי היעד המעט שונים, וזה לאו דווקא לא בהכרח רע, מה גם שזה נעשה בצורה די אלגנטית.
הכניסה. כפי שאפשר לראות, שם המקום הוא עלי קראוון ולא אבו חסן.
ראשית, השינוי הבולט ביותר: במקום הצוות הגברי לחלוטין של יפו, בסניף הזה יש מלצריות. ישנם גם הבדלים משמעותיים בתפריט: יש סלט ירקות והוא לא ערבי אלא ישראלי, כלומר חתוך גס יחסית. ישנם גם צ'יפס, שקשוקה, ומנות ילדים ואפילו סוג של תפריט (על נייר A5 דקיק אבל עם לוגו "עלי קראוון" באותיות זהב).
גם המחירים עברו התאמה: 22 ש"ח למנות החומוס (ותוספת של 4 ש"ח לביצה), 30 ש"ח לשקשוקה, 20 ש"ח לסלט, 10 לסלט קטן או צ'יפס, 14 למנת ילדים ו-8 ש"ח לשתייה. מנה בפיתה תעלה לכם 12 ש"ח וקופסת ק"ג חומוס 37 ש"ח. אלו מחירים גבוהים ב-20-30% מהמקובל ביפו, אבל עדיין נמוכים למדי במושגים של מתחם שרונה.
הצ'יפס. לא רע.
אבל השינוי הכי דרמטי בסניף הזה הוא לא באנשים, במחירים או בתפריט אלא במנת המסבחה. יושבים? היא לא חריפה (!). זהה לאלו של יפו מכל בחינה אחרת, אבל נטולת חריפות לחלוטין. אפשר לתקן את זה, כמובן, באמצעות רוטב השיפקה המסורתי שמגיע באותן צלוחיות רחבות, ועדיין.
והיה גם הרגע הזה של הזעזוע, כשהבחנו בבקבוק קטשופ על השולחן, אבל מכאן ואילך הוא לא הטריד אותנו במהלך כל הארוחה.
אהבנו את הספסל בחוץ. אבו חסן שרונה במבט מהמתחם.
הזמנו מנות קומפלט וחומוס-מסבחה, סלט קטן וצ'יפס. הנ"ל הגיעו כהרף עין עם פיתות זהות (או דומות מאד) לאלו של יפו, צלוחיות רוטב ופלחי בצל. הסלט והצ'יפס היו מצוינים. החומוס והמסבחה – אחרי שהוספנו את הרוטב – טובים כתמיד. מתוך הרגל לא שתינו קפה אחרי.
ואם להימנע רגע מההשוואה לאבו חסן של יפו – בסך-הכל מדובר בבית אוכל חביב למדי, שמציע תמורה טובה לכסף וחוויה די מספקת. כן, הייתה תחושה מסוימת שמשהו חסר (נגיד, יפו), אבל בנסיבות מסוימות אנחנו עשויים לשוב.