סודה לשתיה במי הבישול של החומוס. בעד, נגד וכמה טיפים.
רוב מתכוני החומוס יורו לכם לבשל את הגרגרים עם תוספת מסויימת של סודה לשתייה. אלו שלא, הם בדרך-כלל (לא תמיד) מתכונים גרועים. יש טענות מטענות שונות, כאילו הסודה לשתייה פוגעת בטעמו של החומוס, מכבידה על עיכולו, גורמת לגאזים וכיוצא בזה. רוב המומחים תמימי דעים בעניין הזה: שטויות.
הסודה לשתייה ידועה לאדם ומשמשת אותו – בין השאר לצרכים רפואיים – כבר מאות שנים. בימינו משתמשים בה לניקוי שיניים, נגד צרבת וגם למניעת התכווצויות שרירים. יש אפילו רופא איטלקי שטוען שהוא מצליח לטפל בסרטן באמצעות עירויים עם סודה לשתייה, אבל לא היינו מנסים את זה בבית.
חשוב לציין שסודה לשתייה, כמו כמעט כל דבר, הופכת לחומר רעיל בכמויות גדולות. הכמויות שמקובל להוסיף לחומוס הן די קטנות (פלוס-מינוס כפית שטוחה לסיר בינוני-גדול), ואם מקפידים לא להגזים אז גם לא מרגישים את טעם הלוואי.
שאלה מעניינת אחרת העלתה הקוראת שרי, והיא קשורה לפגיעה לכאורה בערכו התזונתי של החומוס כתוצאה מהשימוש בסודה לשתייה. הטענה אומרת שהשימוש בסודה לשתייה פוגע אנושות בתכולת ויטמין ה-B12 בגרגרי החומוס. זה חבל, כמובן, בגלל ש-B12 הוא אחלה ויטמין וחומוס מצויין כמקור חליפי לחלבון עבור צמחונים.
לגופו של עניין: אחרי שלא מצאתי סימוכין רציניים לכך שהסודה לשתייה אכן פוגעת ב-B12, העירו לי כאן שאין בכלל B12 בחומוס. בדקתי ואכן כך הדבר…
בשורה התחתונה – שימוש בסודה לשתייה ככל הנראה משפיע על הערכים התזונתיים של החומוס פחות מאשר בישול ממושך יותר.