רומא היא עיר יפהפיה עם מטען היסטורי ותרבותי עצום. הקולוסאום, כיפת הפנתיאון, פיאצה דל פופולו, פיצות – המון דברים עגולים שיעוררו בכם זכרונות נוגים על צלחת חומוס טוב עם פיתה ראויה. השתדלו להדחיק אותם.
תמצאו ברומא: יפניות אדומות שיער שעושות סלפי עם הפנתיאון ברקע. לא תמצאו ברומא: חומוס טוב.
נתחיל מהסוף: רומא היא לא מקום לחומוסאים. אם יש באיזה מקום בעיר הזו חומוס ראוי לשמו או פיתה מתקבלת על הדעת, אז הם מוחבאים היטב. אני, על כל פנים, לא הצלחתי למצוא שום דבר שהתקרב לזה (אתם מוזמנים לתקן אותי בתגובות).
קצת טפשי, כי גרגרי החומוס ומנות שמבוססות עליהם הרי לא נדירים באיטליה. הרומאים של העת העתיקה השתמשו בגרגרי חומוס במגוון צורות כבר לפני 2500 שנה, ועד היום ישנם לא מעט מאכלים איטלקיים שכוללים חומוס (ראו למשל המתכון של בראלה לפסטה א-צ'צ'י).
ומצד שני, אחרי כמה ימים ברומא גם הדרישות יורדות ותמצאו את עצמכם פתוחים להתנסויות כמו השתיים שנציג כאן.
החומוס והפלאפל של מסעדת "בגטו" ברובע היהודי של רומא. אפשר לאכול.
Ba'Ghetto
Via del portico d'ottavia 57
(מול בית הכנסת ברובע היהודי)
בגטו, מסעדה בבעלות ישראלית בלב הרובע היהודי העתיק של רומא, מציעה מנת חומוס ופלאפל שלא הייתה עוברת בישראל, אבל יכולה לסגור את הפינה לחומוסאים במצוקה שחווים תסמיני גמילה.
החומוס מכיל מעט מדי טחינה ומגיע כשהוא מעוטר בקורט פטרוזיליה, ללא שמן זית, כמון, פפריקה, גרגרים או כל דבר אחר שהייתם מצפים למצוא על החומוס שלכם או לידו. כדורי הפלאפל דווקא מפתיעים לטובה בטעם ובמרקם, אבל לא היה מזיק להם טיגון נוסף. אין פיתות, רק לחם.
בגטו היא מסעדה חביבה בסך-הכל, נקייה, נעימה, מצטיינת בשירות וגם כשרה, שזה לא ענייין של מה בכך ברומא. היא פחות יקרה ממה שאפשר היה לצפות (המחירים של מסעדות כשרות בחו"ל נוטים להיות מנופחים באופן מביש), אבל היא תשאיר את החומוסאי הממוצע כשחצי תאוותו בידו.
מנת החומוס המאכזבת של מניש. גם הפיתה היא לא בדיוק פיתה.
Manish Oriental Bakery
Piazzale Flaminio 6
(ליד תחנת הרכבת של פיאצה דל פופולו)
מניש, האופציה הרומאית השנייה לחומוסאי המיואש, היא קפה-מאפייה לבנונית ששוכנת בסמוך לפיאצה די פופולו ומתמחה במאפים ערביים (פטיר, ספיחה, ועוד). על הקיר ישנה תמונה מבטיחה של מנת חומוס אמיתית, אבל אל תפתחו ציפיות יתר – אין אמת בפרסום.
החומוס של מניש מגיע במנה קטנטנה בכלי פלסטיק חד-פעמי ולא בדיוק מזכיר את מה שמוגש בחומוסייה השכונתית שלכם. המרקם שלו נכון, אבל זה כנראה הודות לשימוש נדיב בשמן זית שהוא מוצר זול ונפוץ באיטליה. לא הצלחנו להחליט אם החומוס הזה מכיל טחינה – מה שבטוח הוא שאין בו יותר מדי טחינה.
המנה מוגשת עם מעין-לאפה שנאפית עם ההזמנה אבל גם הדמיון שלה למקור די קלוש. השילוב בין המאכל דמוי-החומוס למאפה דמוי הפיתה, עשוי לספק לכם הקלה מסוימת בצוק העיתים, אבל לא יותר מזה.