באיחור אפנתי, כרגיל, התפנתה מערכת הבלוג לעיין בטענותיו של פאדי עבוד, יושב-ראש התאחדות התעשיינים של לבנון, לרשת אל-ערבייה. לטענת עבוד, התעשיינים הישראלים משווקים בעולם מאכלים לבנוניים מסורתיים – חומוס, פלאפל, קובה ועוד – כאילו הם שלה, ובכך פוגעת בזכויות היוצרים של הלבנונים.
לפי פאדי עבוד הנזקים לתעשיית המזון הלבנונית "אינם ידועים במלוא היקפם, אך נאמדים בעשרות מיליוני דולרים מדי שנה" (ynet).
הרעיון לתביעה המוזרה מסתמך על תקדים משפטי מ-2002, שבו יוון הצליחה לנכס לעצמה את השם "פטה", וכיום רק לה מותר לייצא לאירופה גבינות שנושאות את השם הזה (בדומה לאופן שבו מותר השימוש בשם "קוניאק" רק לברנדי מהמחוז הצרפתי באותו שם).
הפלאפל הגיע אלינו ממצרים, כך שהוא בוודאי לא פלסטיני. התיאוריה הכי מקובלת, טוענת שזה מאכל קופטי, ושהקופטים הביאו אותו אלינו ממצרים.
האירוניה היא שהלבנונים לא המציאו אף אחד מהמאכלים האלה. הפלאפל, ככל שאנחנו יודעים, הוא המצאה של הנוצרים הקופטים, צאצאי המצרים הקדמונים. במאה השביעית לספירה הבריח אותם הכיבוש המוסלמי לארץ-ישראל ולשאר מדינות הסביבה, וכך נפוץ הפלאפל בכל המזרח-התיכון.
החומוס, לפי מיטב העדויות הארכיאולוגיות, הופיע לראשונה בארץ-ישראל בתקופת הצלבנים. חומוס פול, אגב, הוא בעצם שילוב בין חומוס לבין פול מדמס, המאכל הלאומי של מצרים, שגם הוא קופטי במקור ("מדמס" משמעו "קבור", על שם אופן ההכנסה המסורתי של המאכל שמזכיר הכנת קרטושקעס). וגם הקובה, אמנם נחשב למאכל לבנוני אבל הוא נאכל בסוריה ובעיראק ואפילו בארצות הקווקז.
בקיצור, מר פאדי עבוד – קלאם פאדי.
ומה הכי מגוחך – שהויכוח הוא על השאלה מי ייצא אבקת פלאפל וחומוס שחנוט בקופסת פלסטיק לאירופאים. אני יכולתי לחשוב על לפחות שתי עילות ריאליות יותר לתביעה נגדנו, אבל מילא.
לקריאה נוספת:
ההיסטוריה של החומוס
חומוס – שלנו או של הערבים?