מחקר חדש מגלה את מה שידוע כבר לרובנו: חומוס הוא לא רק מאכל טעים ובריא, אלא גם עוזר לשיפור מצב הרוח. הכל בזכות הטריפטופן.
מעריב/NRG דיווח היום על תוצאות של מחקר חדש שנערך לאחרונה. המחקר ניסה לבדוק את התפקיד התזונתי ההיסטורי של גרגר החומוס, שבוית על-ידי האדם לפני כעשרת אלפים שנה (אפשר לקרוא על כך עוד כאן).
השתתפו במחקר ארבעה חומוסאים משכילים: התזונאי ד"ר זהר כרם, הארכיאולוג פרופ' אבי גופר, הבוטניקאי פרופ' שמחה לב ידון, וראש החוג לגנטיקה והשבחה באוניברסיטה העברית, ד"ר שחל עבו.
מהמחקר עולה המסקנה שמעריב בחר לצטט: האדם ביית את החומוס מכיוון שהוא עשה לו מצברוח טוב. ההסבר לכך פשוט: בחימצה, גרגר החומוס, יש ריכוז גבוה של טריפטופאן, חומצת אמינו שמשמשת כחומר גלם בייצור הסרוטנין במוח.
הסרוטנין, נוירוטרנסמיטור שמשפיע על התיאבון, מצב הרוח, החשק המיני ועוד הרבה דברים חשובים, ידוע למדע כבר עשרות שנים. בשני העשורים האחרונים עמד הידע המדעי בנושא בבסיס הפיתוח של תרופות ה-SSRI (מטפלות בדיכאון, חרדות ובעיות נפשיות קלות אחרות. הידועים ביותר במשפחה: פרוזאק, סרוקסט, ציפרלקס). החוקרים מאמינים שחושים טובים – בדומה לאלו שמנחים בעלי-חיים לאכול את מה שטוב להם – גרמו לבני האדם להתאהב בגרגר הקטן ומאוחר יותר לבשל, למעוך ולערבב אותו עם טחינה. ככה, פחות או יותר, אומרים במעריב.
ובכן, אני בטוח שהמחקר קצת יותר מעמיק מזה, אבל בסך-הכל אין כאן הרבה חדש. אגב, טריפטופן (או אולי טריפטופאן?), נמצא בכל מיני מזונות, אבל לא בכולם הוא מצליח לבוא לידי ביטוי כי הוא מתחרה בחומצות אמינו אחרות שנמצאות במזון ולכן רמת הספיגה שלו נוטה להיות נמוכה. אולי השילוב עם הטחינה (גם היא עשירה בטריפטופן) הוא זה שעושה את ההבדל.
בכל אופן, ניסוי וטעייה אינטנסיביים של חומוסאים רבים הובילו גם את מערכת חומוס להמונים למסקנה: חומוס מטמטם זה מטמטם זה מטמטם! במיוחד אם אוכלים אחריו מלבי, אבל על זה נדבר בפוסט נפרד.