עכשיו זה מדעי: חומוס עושה טוב על הנשמה
מחקר חדש מגלה את מה שידוע כבר לרובנו: חומוס הוא לא רק מאכל טעים ובריא, אלא גם עוזר לשיפור מצב הרוח. הכל בזכות הטריפטופן.
מעריב/NRG דיווח היום על תוצאות של מחקר חדש שנערך לאחרונה. המחקר ניסה לבדוק את התפקיד התזונתי ההיסטורי של גרגר החומוס, שבוית על-ידי האדם לפני כעשרת אלפים שנה (אפשר לקרוא על כך עוד כאן).
השתתפו במחקר ארבעה חומוסאים משכילים: התזונאי ד"ר זהר כרם, הארכיאולוג פרופ' אבי גופר, הבוטניקאי פרופ' שמחה לב ידון, וראש החוג לגנטיקה והשבחה באוניברסיטה העברית, ד"ר שחל עבו.
מהמחקר עולה המסקנה שמעריב בחר לצטט: האדם ביית את החומוס מכיוון שהוא עשה לו מצברוח טוב. ההסבר לכך פשוט: בחימצה, גרגר החומוס, יש ריכוז גבוה של טריפטופאן, חומצת אמינו שמשמשת כחומר גלם בייצור הסרוטנין במוח.
הסרוטנין, נוירוטרנסמיטור שמשפיע על התיאבון, מצב הרוח, החשק המיני ועוד הרבה דברים חשובים, ידוע למדע כבר עשרות שנים. בשני העשורים האחרונים עמד הידע המדעי בנושא בבסיס הפיתוח של תרופות ה-SSRI (מטפלות בדיכאון, חרדות ובעיות נפשיות קלות אחרות. הידועים ביותר במשפחה: פרוזאק, סרוקסט, ציפרלקס). החוקרים מאמינים שחושים טובים – בדומה לאלו שמנחים בעלי-חיים לאכול את מה שטוב להם – גרמו לבני האדם להתאהב בגרגר הקטן ומאוחר יותר לבשל, למעוך ולערבב אותו עם טחינה. ככה, פחות או יותר, אומרים במעריב.
ובכן, אני בטוח שהמחקר קצת יותר מעמיק מזה, אבל בסך-הכל אין כאן הרבה חדש. אגב, טריפטופן (או אולי טריפטופאן?), נמצא בכל מיני מזונות, אבל לא בכולם הוא מצליח לבוא לידי ביטוי כי הוא מתחרה בחומצות אמינו אחרות שנמצאות במזון ולכן רמת הספיגה שלו נוטה להיות נמוכה. אולי השילוב עם הטחינה (גם היא עשירה בטריפטופן) הוא זה שעושה את ההבדל.
בכל אופן, ניסוי וטעייה אינטנסיביים של חומוסאים רבים הובילו גם את מערכת חומוס להמונים למסקנה: חומוס מטמטם זה מטמטם זה מטמטם! במיוחד אם אוכלים אחריו מלבי, אבל על זה נדבר בפוסט נפרד.
28 בינואר 2007 ב-16:15 //
לא צריך מלים בלטינית כדי להבין לדעת שמאכל טעים גורם לאושר, ואושר זה בריאות…
28 בינואר 2007 ב-18:09 //
יש כאלה שמילים בלטינית עוזרות להם להשתכנע.
30 בינואר 2007 ב-09:33 //
מלבי הוא מהמאכלים שכמה שהם יותר תעשייתיים ומלאכותיים, ככה יותר טוב. כמו חצילים במיונז, שמשתפרים ככל שההכשר שלהם יותר טוב.
חומוס=בריאות.
30 בינואר 2007 ב-11:06 //
אה חייש ידידי, אני נאלץ לחלוק עליך לחלוטין.
30 בינואר 2007 ב-16:55 //
תחלוק, תחלוק, פה זה אינטרנט, זה חינם לגמרי לחלוק. יתכן בהחלט שבחיים שלי לא אכלתי מלבי אותנטי אדיר וצפויה פה המלצה שתפתח לי ת'תחת. אני בהאזנה.
אולי תמצא/תכתוב איזה מאמר טוב על זני חומוס טובים ומקומות שבהם אפשר לרכוש גרגירי חומוס איכותיים? אני מרגיש שכרגע זה החסם ביני לבין החומוס האולטמטיבי (למען ההבהרה, החומוס הנוכחי שלי הוא כבר עכשיו טוב יותר מאשר בשלל מקומות המתיימרים להיקרא חומוסיות, אבל עלי קראוון זה לא).
31 בינואר 2007 ב-08:46 //
עניין זני החומוס הוזכר בעבר – נושא שזקוק לבירור מעמיק – ללא שום ספק.
31 בינואר 2007 ב-16:50 //
זנים – יטופל.
מלבי – ייפתח.
9 באוקטובר 2008 ב-22:16 //
לדעתי זה שחומוס מטמטם זה בסדר כי ככה אנחנו אוהבים אותו ואם יש מישהו שלא אוהב חומוס שירגע הוא כנראה בחיים לא התרגז כדי להוציא חרדות "
בעזרת החומוס"
26 באפריל 2014 ב-17:04 //
המלבי שמנת של ויקטורי הוא בין הטובים שאכלתי.