תחקיר החומוסיות של "עושות חשבון" לא היה מושלם, אבל עדיין קשה להפריז בחשיבות של התוכנית ובהשפעה הצרכנית שלה. גם בשורה התחתונה: כדאי לאכול חומוס רק בחומוסיות שמקפידות על הניקיון – או פשוט להכין אותו בבית.
שוקי גלילי
כמו רבים מקוראי הבלוג, גם אני צפיתי שלשום בקרב החומוסיות, תחקיר החומוס (השני בתוך חצי שנה) של התוכנית "עושות חשבון" (ומי שלא ראה ימצא בלינק את התוכנית המלאה באתר נענע 10. עדכון: כבר לא). רבים מכם גם ביקשתם את התייחסותנו לכמה שאלות שהתעוררו בעקבותיו.
לפני שאספר מה דעתי, כדאי לסייג ולומר שקשה לחשוד בי במקרה הזה באובייקטיביות, מכמה סיבות. ראשית, כי הייתי בין האנשים שרואיינו והופיעו בתוכנית. שנית, כי כל תחקיר מהסוג הזה מזרים נחשול של גולשים לבלוג (כך קרה גם הפעם וגם אחרי התחקיר על החומוס בקופסא מתחילת השנה). ושלישית, כי גם אם יש לי אי אלו השגות, אני לגמרי בעד סיוון קלינגבייל ולינוי בר-גפן והתוכנית שלהן, שהיא מהדברים היותר רעננים שאפשר לראות היום בטלוויזיה.
Having said that, ולמרות שמאד נהניתי מהתוכנית שהייתה מרתקת ומפתיעה, היו בה גם כמה בעיות.
אין חומוס עם 0.6% שומן
ראשית, הנתון המוזר שחלק מקוראי הבלוג כבר הביעו השתוממות לגביו – בניתוח הרכיבים התזונתיים של דגימות החומוס מהחומוסיות, נמצא לכאורה ששיעורי השומן בהן היו בטווח 0.6-2.8 אחוז.
זה נראה על פניו כשגיאה. ראשית, משום שבגרגרי חומוס מבושלים, ללא כל תוספת, תכולת השומן עומדת על כ-4% (לפי אתר התזונה Nutrition Data. ואם אתם רוצים חוות דעת נוספת אז ויקיפדיה אומרת 2.6%).
מעבר לזה, בטחינה גולמית יש 55-70% שומן (בהתאם לסוג). חומוס שיוגש לכם בחומוסייה צפוי להכיל 15-35% טחינה (בהתאם למתכון. בזה של לינא שהוצג בתוכנית נטען שהיחס בין טחינה לגרגרי חומוס צ"ל 1:1. דקה 24:55 בתוכנית). כלומר, טווח הערכים הסביר הוא 8-25%.
מעבר לזה, ובניגוד למה שניתן היה להבין מהכתבה, כמות קטנה יותר של שומן בחומוס ממש לא אומרת שהוא בריא יותר. אדרבא – אם מקור השומן הוא בטחינה, מדובר בשומן איכותי ובריא.
החומוס הכי טעים? אין דבר כזה
בעיה אחרת בתוכנית, פחות עובדתית ויותר עקרונית, הייתה בהחלטה להכתיר את החומוס הטעים ביותר על בסיס מבחן טעימה. אמנם הזוכה, חומוס אבו שאקר, הוא ללא ספק ראוי ורבים (בראשם ישי) יסכימו שהוא אחד הטובים אם לא למעלה מזה.
בכל אופן, ולמרות שגם הבלוג הזה נוהג להעניק ציונים לחומוסיות, ברור שטעם הוא עניין – ובכן – של טעם. אין משמעות לשאלה איזה חומוס הכי טעים, כי לשאלה הזו יכולות להיות רק תשובות סובייקטיביות.
גם המתכון "הסודי" שחשף בתוכנית אחד מבעלי חומוס לינא הירושלמי, היה קצת מעורר חשד. נטען שיש להשרות את הגרגרים למשך לילה אחד ושבבישול (באילו כמויות?) יש להשתמש ברבע כפית של סודה לשתייה.
במציאות, רוב החומוסיות משרות למשך הרבה יותר מלילה ומשתמשות בהרבה יותר מרבע כפית של סודה לשתייה (בהנחה שמדובר על בישול של לפחות חצי ק"ג גרגרים, בוודאי אם יותר), וגם הבישול נמשך יותר משעתיים.
ועדיין – תחקיר חשוב
על הטעם אפשר להתווכח. על נוכחות של שמרים, עובשים וקוליפורמים בחומוס לא יכול להיות ויכוח – הם לא צריכים להיות שם. ויותר מזה: בחומוס של אחת החומוסיות מצאה המעבדה חיידקי ליסטריה, שזה כבר סיפור אחר לגמרי. ליסטריה הוא חיידק מסוכן, שעלול לגרום להרעלת דם, הפלה ואפילו מוות.
אגב, הגורם העיקרי להפצת ליסטריה הם ליקויים הגיינים – ירקות שלא נשטפו, משטחים במטבח שלא חוטאו וכדומה. כלומר, נהלי עבודה נכונים אמורים למנוע את הבעיה לגמרי, ומי שלא מקפיד עליהם כנראה לא צריך להכין אוכל.
מהבחינה הזו, העובדה שלא משאירים את בדיקות המעבדה לתחקיר כלבוטק הבא, שמן הסתם יתקיים בשנת 2028, היא שירות צרכני חשוב ותרומה גדולה של "עושות חשבון" לבריאותכם. די ברור שלכתבה הזו יהיה אפקט מרתיע ובעלי חומוסיות ומסעדות בכלל יקפידו עכשיו יותר. וטוב להרגיל את הציבור לאכול רק במקומות נקיים, או פשוט להכין ולאכול בבית.
חוץ מזה, שהכתבה נתנה חשיפה יפה והרבה זמן מסך גם לאנשים שמאחורי החומוס, מאום שאקר ועד עמי מבהדונס, משהו שבכלבוטק ובתוכניות תחקירים אחרות לא טרחו לעשות. רק בשביל זה היה שווה.