מהן 15 שנה בשביל חומוסייה שקיימת (רשמית לפחות) מאז 1936? הדבר היחיד שהשתנה: הצנובר הקלוי, שהוכרע על-ידי יוקר המחיה. ישי רזיאל על הנוסטלגיה של החומוסאים החיפאים ועל חסד הנעורים של אבו שאקר

ישי רזיאל
תמונות: אוהד ארקין, ישי רזיאל

חומוס אבו שאקר
כתובת: המגינים 29, חיפה
שעות פתיחה: א-שבת 8-18:00
טלפון: 054-4466181

כמו רוב ילידי שנות ה-80 החיפאים, גדלתי על פאסט פוד מאוד אופייני לעיר. בשעה שבמרכז אכלו בורגר ראנץ' או נסעו ליפו/אבו גוש בשביל חומוס, אני העברתי את הילדות שלי בין חומוסיות אשר נחקקו בזכרוני לתמיד.

בחיפה השיפודיות, אשר נקראו אז מסעדות מזרחיות, התהדרו בחומוס אשר נעשה במקום. מתישהו בסביבות גיל 6, הוריי לקחו אותי למסעדה הראשונה בה אכלתי חומוס (או לפחות המסעדה הראשונה בה אני זוכר שאכלתי). זו הייתה מסעדת אבו יוסף (לאלו מכם שתוהים על איזה סניף מדובר, אני מדבר על הסניף הצמוד לסוכנות פורד).

בבית שלנו אכלו הרבה ממטעמיה של אמי, ולכן תמיד זו היתה חגיגה להגיע לאבו יוסף. סיבה למסיבה.
עד היום אני זוכר את החומוס הלבן עתיר הטחינה, הפטרוזילה ושמן הזית, הפיתות החיפאיות הטריות והדקות וכמובן, איך אפשר בלי הדבר שרוב החומוסיות כבר שכחו ממנו – הצנוברים הקלויים תמיד במידה הנכונה.

עם החומוס הגיעו תמיד הצ'יפס הדק והקריספי, הטחינה החמוצה, הסלט הערבי, הבקלאוות וכמובן – סוכריות הטופי עם החשבון שכתב המלצר בכתב ידו.

עברו השנים, הילד כבר אחרי צבא ובמקום העבודה חבר טוב מספר לי על אבו שאקר. "מה? אתה אוכל באבו יוסף?! זו מסעדה מזרחית! זו לא חומוסיה בכלל" ניפץ לי את כל מה שידוע לי ברגע. "עזוב עזוב. אני אקח אותך לאבו שאקר. תטעם חומוס אמיתי". אז נסענו.

פעם ראשונה באבו שאקר

ברחוב המגינים בעיר התחתית, לא רחוק מפרג' הידועה ומאבו יוסף (סניף הכרמלית) שוכנת לה מסעדה קטנה. מסעדה? יותר כמו כוך. מטר על מטר, שולחנות וכסאות לא אחידים המפוזרים שרירותית, 2 מלצרים (הבנים של אום שאקר) והמון, המון אהבה.

הזמנתי חומוס עם מעט טחינה וצנובר. קצת שמן זית ופטרוזיליה כמובן (לא אוהב קישוטים כגון פול, גרגירים או ביצים בפעם הראשונה). הגיעה הצלחת, שלפתי פיתה חיפאית דקיקה ו…נתתי ניגוב.

פניי התמלאו אושר. חומוס סמיך, בעל גוון וטעם עמוק, כמעט מתקתק, חמים ומושלם. אליו הצטרפו שולבטה בורגול ומג'דרה נדירות וטריות ישר מהסיר, בצל וחמוצים.

15 שנה אחרי – יום חול, שבת, פסח, לא משנה מתי – אותו הדבר. כבר עברתי עשרות חומוסיות, ועדיין, לא יהיה חומוס שעושה לי את זה יותר מהחומוס של אבו שאקר (או יותר נכון, אום שאקר…).

הצנובר כבר מזמן לא קיים שם (בגלל המחיר שהתחרפן לו) אבל הטעם נשאר כשהיה ואף השתבח. אום שאקר עדיין טוחנת את החומוס במג'ימיקס הקטן שלה, עדיין דואגת אם חסר משהו ועדיין בודקת שהחומוסיה שלהם, שהוקמה ב-1936, שומרת על הייחוד שלה.