אבו יוסף, אחד השמות הגדולים בתעשיית החומוס החיפאית המהוללת, הוא הראשון לנחות בבלוג החומוס. דניס בא לנגב וחסר לספר. אח, דניס… לאכול אותו.

דניס ויטצ'בסקי

מסעדת אבו יוסף
כיכר פריז 1, חיפה
א-ה' 8-24:00, ו' עד 18:00, ש' עד בכלל
04-8663723

למסעדת אבו יוסף החיפאית חזרתי אחרי כשנה וחצי של היעדרות. למען ההגינות יצויין כי גם החומוסיות האחרות של העיר לא זכו לראותי באותה תקופה, בה ביליתי את רוב זמני בתל-אביב. לחיפה חזרתי רק בשביל אירועים משפחתיים, לפניהם אסור היה לאכול חומוס כדי לא לעורר את זעמה של אמי, שבישלה כל היום וציפתה לבן רעב.

מדובר, כנראה, בחומוסייה המפורסמת ביותר בעיר, ולדעתי הפרסום הזה מוצדק (הערת המערכת: שימו לב שישנה מסעדת אבו יוסף נוספת בחיפה, ברחוב זיסו 89, שגם היא ידועה בחומוס שלה).

החלל הגדול בו מפוזרים שולחנות בכל הגדלים האפשריים, כמעט אף פעם לא ריק, וביניהם מסתובבים להם מלצרים רבים. הזמנתי מנת חומוס-גרגרים, שהגיעה בתוך כחמש דקות. בינתיים הגיעו אל השולחן הפיתות והחמוצים המנדטוריים.

לאחר החומוס, הזמנתי מנה של סלט טאבולה וחצי מנת שיפודי כבש. יש לציין כי הבשרים במסעדה ניחנו לא רק בטעם טוב, אלא גם במחיר לא נמוך, ומנה בשרית שלמה תעלה לכם, לרוב, 35 שקלים ומעלה.

דווקא הטאבולה אכזבה קצת הפעם, בטעם לוואי מוזר. בפעמים אחרות שלי באבו יוסף לא זכורה לי בעיה דומה, או חוויה שלילית כלשהי.

החומוס של אבו יוסף הוא אחד הטעימים שזכיתי לאכול, בחיפה ובכלל. אחרי שלל ניסיונות לאכול ניאו-חומוס במקומות שמנסים לעשות משהו מיוחד, כיף לראות מנה קלאסית עם טעם קלאסי.

המנה, בגודל מספק לגמרי, מתובלת במידה מינימלית והמרקם שלה – ובכן – חומוסי מאד. עזבו אתכם מתיאורים פלצניים – החומוס פשוט וטעים.