חומוס נזמי – החומוס הכי קטן בארץ
איתי, החומוסאי שלנו בירושלים, לא מבין מה התל-אביבים עושים עניין מיפו ומצטער בשביל האנשים שנוסעים לאבו גוש. הדבר האמיתי, אם תשאלו אותו, הן החומוסיות של ירושלים. לנו נשאר רק להתחנן שייקח אותנו לסיור.
איתי אשר
חומוס נזמי (ערפאת)
כתובת: שוק הצורפים, ירושלים העתיקה (תשאלו)
מנות פופולריות: חומוס, מסבחה, מקלובה, סינייה, עוף, קציצות בעלי גפן.
חומוס להמונים הוא בעיני פרויקט תרבותי-חינוכי חשוב ביותר. דווקא בגלל זה קשה לי מאד לראות את ההטיה הברורה לטובת מיפוי חומוסיות יפו ותל-אביב ביחס לשאר הארץ, וירושלים אהובתי בפרט. אני מבקש לתקן מעט את האפליה החמורה ברשימה הזו.
רוב התל-אביבים (כולל הרבה ירושלמים לשעבר) לא סובלים את ירושלים, ויש לכך כל מיני סיבות. כשהם עולים לירושלים לדגום חומוס, יש להם נטייה להיתקע באבו גוש, ולהשתכנע בטעות שאכלו חומוס ירושלמי. רק מעטים צולחים את הפקקים בכניסה לעיר ואת גשר המיתרים מעורר המחלוקת, כדי לגלות עולמות נפלאים של חומוס בשני חלקי העיר שלא באמת חוברה לה יחדיו.
הירושלמים מתייחסים לתל-אביבים ולתל-אביב בהתאם. תעיד על כך יותר מכל הכתובית בשלט המציין את רחוב יפו, אחד הרחובות הראשיים בירושלים והציר שיוביל אתכם התל-אביבים (אם באתם באוטובוס) לכיוון חומוס נזמי. על-פי השלט דנן, ההגדרה ההולמת ליפו היא "עיר נמל של ירושלים בתקופות הקדומות", או במלים אחרות – פעם הייתם עיר לוויין שלנו, הבנתם?
רחוב יפו עצמו עובר בנתיב של דרך קדומה, סופו ביציאה המערבית מן העיר ותחילתו כמובן בשער יפו. משער יפו ועד לחומוס נזמי הדרך קלה: יורדים ישר עד הסוף עם ערימות התיירים ברחוב דוד, עד שמגיעים לצומת T; פונים שמאלה לרחוב שוק הצורפים ומייד רואים (ומריחים) את גומחת החומוס.
אנחנו נמצאים ממש בכניסה לרובע המוסלמי; סופו של רחוב דוד הוא נקודת המפגש של ארבעת רבעי העיר העתיקה: היהודי בדרום-מזרח, הארמני בדרום-מערב, הנוצרי בצפון-מערב והמוסלמי בצפון-מזרח. אל הרובע המוסלמי מובילים שלושה רחובות מקבילים בכיוון צפון-דרום: שוק הצורפים (שהיום רובו חנויות בגדים ושמיכות), שוק הבַּשָּׂמים (מוכרי התבלינים, הוא הרחוב הראשי של הרובע המוסלמי) ושוק הקצבים.
בשוק הקצבים ישנה חומוסיה מומלצת ביותר – זו של אבו טאהר, אך אם תרצו להגיע אליה תצטרכו לעבור בדרככם את דוכני הקצבים של העיר העתיקה, וזהו מחזה המתאים רק לבעלי קיבות חזקות בלבד (או לתלמידי רפואה שיודעים ש"איברים פנימיים" זה לא רק כבד ולבבות). לכן הפעם אנחנו מתמקדים בנזמי (או "אבו נזמי" כמו שקוראים לו באינטרנט העברי כל מיני אנשים שחושבים שכל פלסטיני הוא אבו-משהו).
אצל נזמי יש רק ארבעה שולחנות זעירים, כי רוב החומוס שעושים כאן מיועד לאכילה במקום אחר. בעלי החנויות בשוק באים בעצמם או שולחים את הילד להביא מנה בפיתה או בצלחת, ולעיתים הם אפילו שולחים את הצלחת האישית למילוי. זו גם הסיבה שלא תמצאו כאן מקרר עם משקאות (יש כדים עם מים על כל שולחן), ואם תבקשו יזעיקו עבורכם בקבוק מחנות שכנה.
במעט המקום שיש מצטופפים בעיקר אנשי העיר-העתיקה המכירים את המקום ורק לעתים מגיע יהודי תייר כמוני. החומוס מוגש בצלחת שנראית קטנה, אך מכילה בתוכה מנה נדיבה, כולל כמויות של גרגרים ופול (ברירת המחדל) כך שהחומוס ממש מוגש חם. מלווה את החומוס צלחת של מלפפונים חמוצים (לא טעימים) ובצל מעוך ולא מקולף (אותנטי עד הסוף) ושתי פיתות עבות ונפוחות במרקם המזכיר את הבייגלה של הירושלמים. כל זה תמורת 12 ש"ח…
החומוס חמוץ כדבעי בגלל כמויות הלימון, והרבה פחות כבד ומשחתי מהחומוס הלבנוני האופייני לאבו גוש. זה פשוט חומוס שמתחילים איתו את הבוקר והולכים לעבוד. וזה מה שעשיתי היום.
אפשר גם לקחת חומוס בגביע. צהריים יש גם תבשיל מתחלף במחיר מצחיק (מומלצת עונתית: כופתת בשר עטופה בעלי גפן).
נ"ב: לבעלי קיבה כפולה מומלץ לסיים את הביקור בנזמי ולצעוד לאט לאורך רחוב בית הבד (המשך שוק הבַּשָּׂמים לכיוון שער שכם) עד שתגיעו למקדש הכנאפה של ג'עפר. בדרך תוכלו להצטייד בקפה ובחלבה הביתה.
ועוד משהו קטן: אם אתם מהאנשים שלא חושבים שכל ערבי הוא בהכרח אבו, ואם מעניין אתכם לקחת חלק בפעילות פוליטית ברשת, כדאי לכם לבקר באתר עבודה שחורה. רבים מבין פעילי האתר – כמו איתי שייסד אותו – הם חומוסאים נועזים ומנוסים שיודעים לספר על חומוסיות נידחות.
23 במרץ 2008 ב-23:55 //
דורש סיור בהקדם
מבטיח מסע לנפלאות האחים מארון בחיפה בתמורה…
25 במרץ 2008 ב-14:51 //
אחלה פוסט. יש תל-אביבים שחיו בירושלים ומתים עליה כמוני.
נדגום את החומוס הזה אינשאללה במהרה בימינו.
25 במרץ 2008 ב-18:56 //
יפו היא עיר עתיקה לא פחות מירושלם (או לא הרבה פחות), וכמובן שהיה לה קיום עצמאי מחוץ לכך ששרתה מדי פעם את האתר ההזוי על הגבעה, שיתרונו היחיד הוא שהוא מחוץ לדרכו של כל מי שרוצה להגיע ממקום אחד למקום אחר בארץ.
אמור מעתה – ירושלם היא המקום המוזר שכשבעליו רוצים להוביל אליו עצים הם משלמים מכס ליפואים.
9 באפריל 2008 ב-22:41 //
אהה, איפה הביקורות החומוסיות בהולנד הא?
איזה באסה שאין פה! 🙁
6 באוקטובר 2009 ב-15:38 //
נכון לשבת האחרונה, הוא הרחיב את המקום והוסיף עוד כ8 שולחנות.
21 באוגוסט 2013 ב-11:09 //
אני מחזק את ההמלצה שלך בנוגע לאבו טאהר בשוק הקצבים (איך זה שאין עדיין ביקורת עליו?).
החומוס המעולה שלו הוא תמצית הז'אנר הירושלמי: החומוס בהיר, חלק מאוד אך לא משחתי ובעל מרקם אוורירי של כתישה ידנית. החומוס מנוקד ברסיסי פטרוזיליה והוא בעל טעם מאוד נקי ורענן עם חמיצות מאוד עוקצנית(בגלל מלח הלימון). לאחר כמה ניסיונת הצלחתי לעשות הינדוס לאחור מדויק של החומוס שלו כשההבדל היחידי בטעם הוא שאצלי אין בסוף הטעם את הצריבה שלו בגלל שאני משתמש בעיקר במיץ לימון והוא רק במלח לימון. אמנם תהליך ההכנה מורכב אבל למי שאוהב חומוס ירושלמי זה שווה את הטרחה.
21 באוגוסט 2013 ב-14:07 //
חומוסאי.חדל דיבור בקשר.תביא המתכון של אבו טהאר
21 באוגוסט 2013 ב-14:32 //
לתמיר, מזל שבקשת יפה כל כך.
אתה אוהב את הז'אנר הירושלמי החמצמץ והייחודי? אם לא אז זה לא משנה שהמתכון טוב כי בכל מקרה לא טעים הז'אנר. אם אתה מכיר ואוהב את הסגנון הירושלמי אז לך על זה. אם לא כבר פרסמתי את המתכון הסופי שלי לחומוס בסגנון גלילי חלק ומעודן.
אשמח להביא את המתכון אבל קודם אני אצטרך למדוד במדויק כי חלק מהרכיבים כמו הפטרוזיליה לדוגמא אני מוסיף לפי העין. אם אתה רוצה להכין את המתכון תצטרך מדקה: זהו העלי שעשוי מעץ שאיתו כותשים את החומוס, אני השגתי את שלי ברובע המוסלמי בעיר העתיקה של ירושלים.
אם יש לך את הציוד הדרוש: מדקה, כפיות מדידה ומשקל דיגיטלי אני אמדוד את הכמויות של הרכיבים ואפרסם את המתכון בחפץ לב אבל אם אין לך אז חבל על הטרחה והעבודה בשביל לפרסם מתכון שאף אחד לא יכין.
21 באוגוסט 2013 ב-17:10 //
תרשום באופן כללי,בלי להתחייב…את מרכיבי המתכון ,בלי כמויות מדויקות ומתי אתה מוסיף הפטרוזיליה.
21 באוגוסט 2013 ב-21:07 //
אני ארשום את המתכון אבל זה אומר שאתה מתחייב להכין את החומוס אחרת מדובר בהפצה חסרת מטרה של מתכון יקר ערך שגם ככה קשה לי לגלות אפילו באזור תגובות נידח שאף אחד כמעט לא קורא. המתכון לא נועד להפצה המונית אלא רק לחומוסאים בכירים שמסוגלים להעריך אותו. אז תבין שזה לא בא בקלות.
טוב, אני עוד אתחרט על זה מתישהו אבל הנה הוא :
21 באוגוסט 2013 ב-21:15 //
אני נאלץ לפרק את המתכון לכמה חלקים כי אני לא מצליח לפרסם תגובות ארוכות.
חומוס ירושלמי של מקצוענים.
500 גרם של חומוס בולגרי רך מאוד שבושל בסיר לחץ עם מעט סודה לשתייה.(למדוד במשקל דיגיטלי)
150 גרם טחינה משובחת( אל ארז ואל גמל הן הכי טובות לדעתי) (גם את הטחינה למדוד במשקל דיגיטלי)
4 כפות מיץ לימון סחוט טרי טרי (למדוד בסט של כפות מדידה)
1 כפית שטוחה של מלח(למדוד בסט של כפות מדידה)-להוסיף את המלח בהדרגה כדי שיהיה בדיוק לפי טעמך, אולי אפילו תרצה להוסיף קצת, הכל לפי הטעם האישי שלך.
כף גדושה פטרוזליה קצוצה הכי דק שרק אפשר, אני מדבר פה על רסיסים פצפונים בטירוף! בלי להתעצל.
קמצוצון פצפון של כמון- ממש קצת! (עדיף כתוש טרי)
מעט מים קרים מאוד(מאוד!)
חצי כף שמן זית משובח( אני קניתי בקבוק של שמן זית מדהים משכם)
מלח לימון לפי הטעם (אני שם בסביבות הרבע כפית עד חצי כפית בשביל החמצמצות האופיינית של חומוס ירושלמי)
*עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם מה עם שום? אז עכשיו אני רוצה שתכניסו את זה למוח שלכם טוב טוב- בחומוס אין שום!!!
21 באוגוסט 2013 ב-21:32 //
אופן הכנה:
לערבב עם מטרפה את הטחינה, מיץ הלימון, ומעט מים קרים לקבלת טחינה בהירה וסמיכה. להוסיף כמון ופטרוזליה ולערבב. להוסיף שמן זית ושוב לערבב.
לטחון את גרגרי החומוס במעבד מזון או בלנדר מוט. להעביר את החומוס הטחון לקערה גדולה יחסית בעזרת לקקן כדי שלא יתבזבז כלום. להסיף לקערה עם החומוס את הטחינה שעשינו. לערבב בעזרת מדקה או מטרפה למי שאין.
להוסיף בהדרגה מלח ומלח לימון עד לקבלת טעם נפלא של חומוס ירושלמי חמצמץ ועז טעם.
להגיש, לאכול ולהתמוגג מאושר.
21 באוגוסט 2013 ב-22:55 //
המתכון נחמד אבל ללא חידושים מסעירים.מלבד הפטרוזיליה ששווה לנסות.משקל החומוס הוא חומוס יבש או מבושל?
21 באוגוסט 2013 ב-23:42 //
לתמיר, המשקל הוא של חומוס מבושל.
חומוס לא צריך חידושים, הוא פשוט צריך טעים בטירוף. אני יכול לומר לך לאחר אין ספור ניסיונות משהו שחשוב לדעת: מה שמבדיל בין חומוס סטנדרטי לחומוס מדהים זה לא איזה רכיב סודי אלא היחסים הנכונים בין הרכיבים, זה אפילו יותר קריטי מאיכות חומרי הגלם שהם מאוד חשובים.
בקיצור, חשפתי את סודותי, מדדתי ותיעדתי. כעת בתמורה לכך אני דורש שתכין את המתכון, תאמין לי שזה המעט שאתה יכול לעשות ושלא תתחרט.
22 באוגוסט 2013 ב-00:21 //
אני מכין חומוס עם מתכון דומה מאד(בלי פטרוזיליה) כבר 15 שנה.מוסיף יותר טחינה.אצלי משקל הטחינה כמשקל החומוס היבש לפני ההשריה.במתכון שלך רשום להוסיף מעט מיים.לכמות כזאת אתה חייב לפחות כוס וחצי נוזלים.ושוב החומוס שלי יוצא מעולה.אבל החידוש מבחינתי הוא הרכיב הסודי שנותן את הטעם הנוסף.
22 באוגוסט 2013 ב-00:23 //
קשה לי להאמין שבחומוסיה ירושלמית כלשהי מוסיפים שמן זית לחומוס. חלק גדול מהירושלמים לא מוסיפים הרבה טחינה כי מדובר בחומר גלם יקר (בוודאי בהשוואה לחומוס). שמן זית עולה פי 2-3 לפחות.
הדיון הזה מתאים יותר לדף של מתכון החומוס, אגב.
8 באפריל 2018 ב-20:25 //
מחפש עזרה, ברצינות. כבר שנים לא אוכל חומוס חוץ מבירושלים. נזמי וערפאת לרוב או עיכרמאווי או אבו עלי. פעם בכמה זמן שנהיה חשק לחומוס עולה לירושלים ואוכל. אבל כבר כמה זמן לא מסתדר הנסיעות ומחפש חומוס בסגנון הירשולמי הנל בתל אביב. לא של התיירים (אבו שוקרי הגדול והקטן והממוצע או לינא) אלא מה שכתבתי. אם מישהו מכיר או יודע – בבקשה, עזרה! בתודה מראש
16 באפריל 2018 ב-18:46 //
לא עוזרים לפליט הגולה?
17 באפריל 2018 ב-19:52 //
לפליט הגולה, אשתדל לעזור לך עם כל הידע שאספתי על חומוס מזרח ירושלמי כפי שאתה מדבר עליו, ובפרט עכרמאווי. החומוס עצמו הוא הדס ולא בולגרי, הטחינה היא אל ג'מל משכם. אם אין לך בגולה, נסה לשים טחינה עזת טעם, לא עדינה. כפי שאתה וודאי יודע, הרבה מאוד לימון (לקבלת טעם חמצמץ שאפייני לירושלים), והרבה פעמים מתווספים דברים כמו פטרוזילה טחונה, פלפל ירוק חריף, שום ולפעמים גם כמון. בכתבה פה בבלוג על עכרמאווי תמצא תגובה שלי עם קישור לסרטון שם צילמו איך מכינים חומוס בעכרמאווי, כולל המחית הירוקה הסודית שלהם. באשר לכמויות, על חצי קילו חומוס מבושל רך ומסונן היטב שים 150 גרם טחינה גולמית, שלושת רבעי כפית מלח, לימון בנדיבות עד לחמצמצות הרצויה (שים ישר רבע כוס ואז תתחיל להוסיף לפי הטעם עוד), ולפי הטעם שים תעורבת של פטרוזילה, שום ופלפל ירוק חריף וקצת כמון ומלח, טחונים למחית (זה מה שעושה עכרמאווי). מעל, עכרמאווי שמים גרגרים חמים, ותעורבת של המחית הירוקה מהולה במיץ לימון, והרבה שמן זית טוב שגדל בג'אלה ליד שכם. אם משהו לא ברור לך תגיד ואשתדל לפרט. בהצלחה.
17 באפריל 2018 ב-20:42 //
לחוקר הנדיב: יש דבר אחד שלא ברור לי. איך האלהים לא מנה אותך לסגנו.
אדווח על התוצאות בהקדם.
הגולה [כרגע] היא גלות תל אביב ככה שיש גרגרי הדס מלוינסקי וגמל מלוינסקי ורק שמן זית בקבוק ליטר מפלסטיק שמסקו יהודים בלכיש. אבל בטח גם עובד.
17 באפריל 2018 ב-21:10 //
לפליט,
תודה על הפרגון. אם הגולה היא תל אביב אז מצבך טוב מששיערתי. ובאשר למחית הירוקה, אני רואה עכשיו שלא ציינתי בה כמויות או יחסים, אז אומר כעת כדי שתקבל תמונה כללית. לכמות החומוס שציינתי לעיל הייתי ממליץ על בערך שן שום קטנה או חצי רגילה,חצי פלפל ירוק חריף קטן או שליש רגיל בלי הגרעינים, חופן קטן מאוד פטרוזילה, חצי כפית שטוחה כמון ורבע כפית מלח (לפי הטעם). מאחר וזו כמות קטנה ייתכן ויהיה קל יותר לטחון את הנ"ל במוט בלנדר יחד עם קצת מיץ לימון כדי להקל על טחינת הרכיבים. אני מודע לכך שהמתכון הזה קצת כללי, ובסופו של דבר אין תחליף לחוש הטעם ולניסיון, אבל אני חושב שאם תתמיד בניסיונות תגיע לאן שאתה רוצה. כל טוב.