הכל עניין של טעם, זה ברור. אבל כשאומרים לי "חומוס", התמונה הראשונה שעולה לי בראש היא המשולשת של אבו חסן. יש לזה כמה סיבות טובות, והן כרוכות בקשר הדוק בהיסטוריה של החומוס ושלנו.
חומוס אבו חסן
כתובת: הדולפין 1, יפו
טלפון: 03-6828255
שעות פתיחה: א-ו' עד 14-15:00
לכל אחד יש את החומוס שלו, החומוס שהוא הכי אוהב ומוכן לנסוע בשבילו עד סוף העולם. למזלי, במקרה שלי מדובר בנסיעה של רבע שעה בלבד – עשר דקות אם הכביש פנוי ואני רעב במיוחד.
הייתי שמח להיות מקורי בעניין הזה, אבל החומוס שלי – כפי שאולי הצלחתם לנחש מהכותרת – הוא אבו חסן. לא בגלל ש"כולם אומרים" ולא בגלל שאני אוהב לחכות בתור ארוך ואז לאכול בחיפזון ולברוח, אלא באמת בגלל שלדעתי זה החומוס הכי טוב בעולם קבלו תיקון: המסבחה הכי טובה בעולם (אולי זו הזדמנות טובה להזכיר: הכל עניין של טעם. פשוט, זה הטעם שלי).
מעצמת החומוס של אבו חסן
אבו חסן האיש, עלי קראוון (על השלט בסניף הדולפין כתוב "כראוון"), הלך לעולמו בשנת 2007, אבל שלוש החומוסיות היפואיות שנושאות את שמו ממשיכות להאכיל כל יום אלפי אנשים.
אבל מבחינתי אין תחליף לסניף המקורי ברחוב הדולפין – אבו חסן הראשון, המקורי, הישן והטוב.
החומוס, אגב, זהה בכל שלושת המקומות. פשוט, בחומוסיה הצפופה ברחוב הדולפין יש משהו אחר – אולי זה נוף הים (מה שנותר ממנו אחרי שהבנייה באזור נגסה בקו האופק) ואולי הבתים המתקלפים מסביב, ואולי גדר האבן שבהיעדר מקום ישיבה לעיתים אנשים לוקחים אליה צלחות חד-פעמיות עם מנת החומוס שלהם, עד היום.
אגדת חומוס ושמה אבו חסן
או שאולי זה הקסם שליווה את עלי קראוון הזקן ועוד אופף את המקום, חמישים שנים אחרי.
למקום "החדש" ברחוב הדולפין עבר אבו חסן בשנת 1972, והוא המשיך להגיע אליו בכל בוקר, כמעט עד לכתו. לפני כן – כך לפחות מספר המיתוס – השתלם אצלו בחור בשם סעיד, שלימים נתפרסם כעילוי חומוס בפני עצמו.
הסודות של אבו חסן
מה הסוד של אבו חסן? קודם כל, חומוס מאד טעים. אמנם, כשאומרים "חומוס" בהקשר של אבו חסן מתכוונים בעצם למסבחה שלו, שעליה תהילתו. אבל הכל טעים אצל אבו חסן – מנת המשולשת טעימה, כנראה, בגלל שהיא כוללת את המסבחה. מנות החומוס נהיות טעימות רק מלעמוד ליד סיר המסבחה לרגע.
מעטים מעיזים לחלוק על הטענה כי המסבחה של אבו חסן היא מנת המסבחה הטובה ביותר שקיימת. היא חמה, נימוחה, עדינה להפליא, מתובלת בנדיבות ומגיעה עם קצת מהרוטב החריף בצד, למקרה שלא הספיק לכם. לי החריפות של המנה כפי שהיא מספיקה, אבל מנה אחת שלה בדרך-כלל לא מספיקה – ובדיוק בשביל זה ישנה גם חצי-מנה.
מתנגדי אבו חסן, מתלוננים על תרבות האירוח המנוכרת של המקום. על הצפיפות, על הדוחק, על האנשים שמציצים לראות אם אתה כבר גומר את הצלחת ומפנה להם כסא, המלצרים שצועקים מעל לראש.
אישית, אני לא שם לב בכלל שיש שם אנשים. גם לא מפריע לי שאין קפה ובקלאווה אחרי – סתם היו מקלקלים את הטעם. ואם רוצים קינוח, תמיד אפשר לנסוע או לצעוד למלבי של דג'אני, מרחק חמש דקות.
יש גם משהו מאד ראשוני באופן שבו אתה מוצא את עצמך יושב באותו שולחן עם אנשים שלעולם לא הייתי יכול לעשות איתם שום דבר אחר – מלבד לאכול יחד אצל אבו חסן. איש העסקים והפועל, תיירות שזופות מול קשישים חיוורי פנים.
טיפים למבקר המתחיל באבו חסן
א. למקרה שזה לא הודגש מספיק – המנה החזקה באמת של אבו חסן היא המסבחה. בכל אופן, אם אתם מגיעים למקום בפעם הראשונה אולי כדאי לכם לקחת את המשולשת, הכוללת מסבחה וגם פול וחומוס – כך שתדעו שטעמתם מהכל, ולא תיאלצו לכסוס ציפורניים עד הביקור הבא, שבוא יבוא.
ב. הרבה אנשים לא מעריכים את החומוס של אבו חסן ולדעתי לא בצדק. אני חושב שמדובר בטעם נרכש ושלחומוס הזה יש את האיכויות שלו. דרך טובה אחת לחוות אותו היא במנת חומוס-מסבחה – "טבעת" חומוס שבמרכזה עריכת המסבחה הטובה בעולם.
ג. אבו חסן, כמו שבוודאי כבר הבנתם, זה לא מקום לקחת אליו חברים מפונקים מחו"ל שהגיעו לביקור, או את הדייט שלכם. יש מקומות אחרים בשביל זה. בכל אופן, אם החברים שלכם פחות מפונקים אז הם יודו לכם – אבו חסן זו תופעה אוניברסלית, ובני כל הלאומים מתמכרים.
ד. הדרך הכי פשוטה להגיע למקום היא מרחוב יהודה הימית. סעו ביפת ופנו אחרי אבולעפיה ימינה לכיוון גן הפעמון; בבודקה קחו שמאלה והמשיכו קצת עם הכביש. ליד קיר הענק תמצאו הרבה חניה ומדרגות שיובילו אתכם לרחוב הדולפין, ישירות לאבו חסן.