חטאנו, עווינו, פשענו, אשמנו, בגדנו וכו'. בשנת תשס"ט הקדשנו את עצמנו להרבה עניינים חשובים פחות מחומוס. את השנה העברית החדשה החלטנו לפתוח אחרת.

מוקדש לגיל וסוז, בתקווה שאוכל איתם חומוס בארץ הקודש עוד השנה אי"ה.

זה לא שעבדכם הנאמן אכל פחות חומוס בשנה העברית החולפת, בכלל לא. אבל הוא חלה במחלה קשה: תרצת נפוצה (אין לי זמן, אכלו לי, שתו לי, אני צריך להתפרנס, שמתי את הקיטבג על הנ"נ והנ"נ נסע).

וואן טינג לד טו אנודר, כמו שאומרים, ויצא שאכלתי בשנת תשס"ט הרבה חומוס במעט מקומות. היו פחות חומוסיות חדשות וממילא גם פחות ביקורות חומוסיות, ובסך-הכל פרסמנו כאן אשתקד 82 פוסטים בלבד, שזה שליש פחות מהשנתיים שלפני (תזכורת לעצמי: להיגמל מ-Google Analytics).

בכל אופן, לקראת השנה החדשה ישב אבו שוקי ועשה חשבון נפש ויצא שהוא בדפיציט של איזה שני מיליון גרגרים. ישר התחילו לרוץ לו מחשבות – איך יעמוד לפני בוראו ביום הדין? ומה אם לא ירשמו אותו השתא בספר החומוסאים הטובים? טמן ראשו בכפותיו האימתניות ופרץ בבכי תמרורים.

ר' אבו שוקי, רב ראשי כבר לא יהיה, אבל עדיין סמוך פה ושם על תלמודו. יודע שמודה ועוזב ירוחם והוא מודה ועוזב – חטאתי, עוויתי, פשעתי.

בכל אופן, ואם לחזור לגוף שלישי – מנוי וגמור עם הנ"ל לתקן את דרכיו, כבר החל מהימים הקרובים. ועם מעט עזרה מחברים (כותבים אורחים, חומוסאים וחומוסאיות כמותכם ממש) לעשות את תש"ע לשנה שכולה מצוות ומעשים טובים ומלא חומוס והמון חומוסיות, ביקורות, מתכונים, חדשות, מדורים הזויים.

והמשהו הזה – המרכיב הסודי, "הטעם החמישי" – שהופך סתם חומוס ל"חומוסחומוס!" וסתם בלוג על אוכל לבלוג שאתם הכי אוהבים.

ברגעים אלה ממש, לקול רחש להבת כיריים אמיצה, מתבשל במטבח של עבדכם סיר גדול מלא בגרגרים זהובים ומתקתקים. אבו שוקי מתבונן בבחירת לבו, מחליק יד על זיפי הזקן הגברי שלו ואומר בקול עמוק: "יהיה פה חומוס היום". שנה טובה.

בתמונה: א. קינן, חומוסאי אהוב, מלקק את האצבעות בזמן אכילת מסבחה של אבו חסן. הסלב ברקע, למקרה שלא הבחנתם, הוא אבו חסן – לא האיש אמנם אלא המקום, אבל אבו חסן ברקע – בגופו או ברוחו – הוא עדיין הכי סלב שיש.