האם ניתן להכין חומוס אמיתי בפחות משלושה ימים? ומה לגבי פחות מחמש דקות? ובאמת, איך ניתן לקצר את תהליך הכנת החומוס? ובאילו מצרכים כדאי באמת להשתמש? תגובה לטור של אודטה מיום שישי.

חומוס הוא אחד המאכלים הפחות ספונטניים שקיימים.

הכנת חומוס בשיטות המסורתיות אורכת באופן רגיל יומיים או שלושה – וזה לפני שספרנו את קניית המצרכים, האכילה והעיכול.

אבל הצורך הוא אבי ההמצאה, ובמשך השנים נמצאו דרכים רבות ומגוונות להתגבר על הפער הבלתי נסבל שבין ה-Crave למנה ואינם כרוכים בנסיעה לחומוסייה מרוחקת.

וותיקי הבלוג אמורים כבר להכיר את השיטה שאודטה כינתה בטורה האחרון חומוס אוטומטי: מבשלים כמות גדולה של גרגרים, מקפיאים, ובשעת הצורך מפשירים וטוחנים כרגיל. זו שיטה מצוינת, למרות שגם היא לא מצליחה תמיד לשמור במאה אחוז על טעמיו ומרקמיו של החומוס האמיתי.

להאיץ את הכנת החומוס

חיסרון נוסף במתכון של אודטה: עליכם להיות חכמים ומחושבים מראש, או להתאפק ולא לטחון את כל החומוס שבישלתם, וזה לא פתרון במצב שבו אתם זקוקים לחומוס בדחיפות ואין חומוסייה באזור. יש כמה פתרונות מהירים יותר.

הדרך הפשוטה והמהירה יותר להרגיע את הדודא, גם אם מהפחות מתגמלות, היא לקנות חומוס בקופסא כמובן. דרך נוספת היא להשתמש בגרגרים מבושלים מקופסת שימורים או משקית של סנפרוסט.  לתוצאה עשוי להיות טעם שמזכיר חומוס, וחשוב מזה – לא יהיה לה טעם לוואי מטריד של חומר משמר. הקפואים בריאים יותר, כמובן.

שיטה פחות מוכרת, היא לוותר על ההשריה, לבצע מספר הרתחות ושטיפות של הגרגרים ולהמשיך לבשל כרגיל עם קיפוי . אם גם משתמשים בסיר לחץ ומוסיפים למים מעט סודה לשתייה, אפשר להעמיד חומוס כמעט-אמיתי בתוך שעה-שעתיים. הוא עלול לצאת כבד יותר מהרגיל

המתכון של אודטה

אם כבר הזכרנו את אודטה (ועם כל הכבוד הרב לאבו ברקוביץ' מהחומוסיה), כמה השגות חשובות על המתכון, ישירות ממחלקת המו"פ של חומוס להמונים:

סוג הגרגרים המומלץ – הרבה חומוסיות טובות משתמשות בזן הדס, אבל בדרך-כלל גרגרים מהזן הבולגרי הם הימור טוב יותר, בעיקר אם אתם מעדיפים חומוס גלילי. ישנם גם זנים גדולים שמתאימים לחומוס, כמו אלו שמכונים "הצרפתי" והפרסי".

כבר הקדשנו לנושא לפחות שני פוסטים בעבר, ועוד נוסיף כאן כמה גילויים מפתיעים בעתיד, אך לעת עתה העצה הכי טובה שלנו בנושא הגרגרים היא לרכוש אותם מספק טוב ואמין, ולוודא שהם צעירים יחסית ובצבע הנכון (החומוס ה"מקסיקני" בעל הגוון הבהיר עד לבן, לא מתאים).

הטחינה – דווקא קרוואן שמוזכרת אצל אודטה לא נחשבת מתאימה כל-כך לחומוס. הסוגים הפופולריים בשימוש של החומוסיות הטובות הן סמל היונה, אל ג'מאל, אל ארז, ואחריהן במרחק גדול הנסיך, אל הילאל, עייש, הר ברכה וכמה סוגים אקזוטיים יותר.

לסוג הטחינה יש כמובן השפעה מכרעת על טעם החומוס, ולכן אם אתם מחפשים טעם מסוים של חומוסיה מסוימת, הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות הוא לבצע ריגול תעשייתי – כלומר: לנסות לברר במה הם משתמשים.

כדאי להביא בחשבון שהתכונות הפיזיקליות של טחינה שמגיעה במיכל פלסטיק קטן שונות מאלו שמאפיינות מיכל פח גדול. ועל זה נאמר: טאף לאק.

ריכוך הגרגרים – בלי סודה לשתייה קשה מאד לרכך גרגרים במידה הנחוצה לקבלת מרקם חלק ואוורירי, במיוחד עם המים הקשים של ישראל. סיר לחץ עושה את העבודה מהר יותר ומאפשר להשתמש בפחות סודה לשתייה, אבל אתם עלולים לאבד טעמים.

התפרקות של הגרגרים במהלך הבישול בדרך-כלל לא אומרת שימוש ביותר מדי סודה לשתייה אלא שהגרגרים היו ישנים ומאיכות פחות טובה, או מהזן המקסיקני. עם גרגרים קטנים, צעירים ואיכותיים וכמות של סודה לשתייה שלא פוגעת בטעם, אפשר להגיע לריכוך מושלם תוך שעה וחצי.

הוספת מי הבישול – כשהגרגרים ממש רכים, לרוב לא צריך בכלל להוסיף להם מים בטחינה כי הם מכילים הרבה מאד מים בעצמם. צריך להוסיף מים בעיקר כשמשתמשים בהרבה טחינה, וגם אז עדיף שאלו יהיו מי ברז או מים מינרליים ולא מי הבישול אם מדובר בגרגרי הדס, שטעם מי הבישול שלהם כבד יותר.

חימום הגרגרים – טחינה מגיבה לחום, וטחינת החומוס עם גרגרים חמים מניבה טעם מאד מסוים שאולי איננו הטעם שאתם מחפשים. בדרך-כלל מומלץ לטחון כשהגרגרים קרים, להגיש את החומוס בטמפרטורת החדר ולחמם רק את הגרגרים או הפול שעל המנה.