לא אמונתו של אדם חשובה אלא מעשיו – זה עיקרון חשוב בהלכה היהודית, המצווה לברך כאשר נתקלים באדם גדול ובמעשה גדול. 

"בריאיון רדיו על אבו-חסן, מלך החומוס של יפו שהלך לעולמו בשבוע שעבר, השתמשתי ב'חבל על דאבדין' וב'זכרו לברכה' – ואת הרישיון להשתמש בביטויים יהודיים לגבי מי שאינו יהודי (מוסלמי) קיבלתי בעקיפין מהרב חיים ויטאל, תלמיד האר"י, בספרו 'שערי קדושה'. ויטאל מתייחס שם למושג רוח הקודש: 'בין גוי בין ישראל… הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו'".

אדם ברוך, "שישי" 9/11/2007 

בסוף השבוע הזה נתקלתי בציטוטים שהביא מישהו על היחס לגוי בגמרא. לא התעמקתי יותר מדי, בין השאר משום שאני יודע שאפשר למצוא בגמרא הרבה דעות וכל אחד מביא מה שנוח לו.

אדרבא – מה שמעניין כאן זה לא "מה היהדות אומרת" (על כך היה נוהג ישעיהו ליבוביץ' לומר בכעס שאין דבר כזה) אלא דווקא איזה ציטוט בוחר כל אחד להביא.

כשלעצמי, עשיתי לי מנהג: אחרי אכילת חומוס מובחר במיוחד אצל מי שאינו יהודי, אני מברך את ברכת "שנתן מחכמתו לבשר ודם", אותה נוהגים יהודים לברך כשהם רואים חכם גדול מאומות העולם.

(תודה לקובי גנט ששלח לנו את הציטוט).