עיסא, הידוע גם כאבו ג'ורג, סגר בשבוע שעבר את החומוסייה שלו ברחוב סלמה בדרום תל-אביב, אחרי כתריסר שנות פעילות. הפוסט הזה נועד לחלוק כבוד אחרון, אבל גם כדי להעלות למודעות את הקשיים של חומוסיות ועסקים קטנים אחרים בתל-אביב. 

חומוסיית אבו ג'ורג' הייתה בשנים האחרונות אחד המקומות החביבים על כותב שורות אלה. כמובן, תרמה לכך הסמיכות הגיאוגרפית למקום מגוריו. בוודאי גם קבלת הפנים הנעימה, והחברה המפתיעה לעיתים.

אבל לפני הכל זה היה האוכל הפשוט והטעים. החומוס הרמלאי, שעיסא תמיד עשה אותו קצת מלוח מדי. הפול מסיר הנחושת המסורתי.

כדורי הפלאפל הפריכים, שתמיד מגיעים באיחור. הצ'יפס הטעים להפתיע, שלפעמים הגיע עם אורגנו.

וכן, אפילו באי-היציבות של המנות היה חן מסוים. כי לפעמים היה יום טוב והחומוס היה מעולה ולפעמים יום פחות טוב, שגם בו הוא היה טעים אבל פחות.

עיסא, איש צנוע ונעים הליכות, לא הזדרז להרחיב על נסיבות הסגירה של החומוסייה. הוא אמר שנמאס לו, אין לו כוח עם הנסיעות כל בוקר, הוא רוצה לנוח קצת ואולי יפתח בהמשך מקום ברמלה.

רק אחרי שהצקנו קצת, הוא ניאות להודות שלהצקות העירייה היה תפקיד לא קטן בהחלטה לסגור. "אולי חמישים אחוז, חשב והוסיף".

"רישוי עסקים?" שאלנו. לא, הוא אמר, דווקא עם רשיונות לא הייתה בעיה. לעומת זאת, היו הרבה דוחות, ללקוחות ואפילו לו, כשפרק סחורה. כל פעם שפרק סחורה.

אולי זה לא כל הסיפור ואולי רק תירוץ. בכל אופן, את הסיפורים על ההצקות מצד עיריית תל-אביב יפו אנחנו שומעים שוב ושוב מבעלי חומוסיות, בתי קפה ועסקים קטנים בכלל.

בכל הענף הזה מתח הרווחים נמוך, וכשמדובר בחומוסיות ופלאפליות שמוכרות אוכל עממי וזול, קשה להגיע לרווחיות ולשמור עליה. אגב, ברוב החומוסיות מרוויחים בעיקר מהשתייה.

זוהי שנת בחירות, להזכיר. אולי זמן טוב לחדד את המסר: שהתל-אביבים רוצים שמקומות כמו חומוסיית אבו ג'ורג' ישגשגו ויתרבו, לא ייסגרו או יעברו לרמלה.

בינתיים, ביום אחד בשבוע שעבר, התקבצו כמו בפגישת מחזור חומוסאים מקרוב ומרחוק (לב העיר) לאחר ששמעו את הבשורה, לאכול פעם אחרונה את החומוס של עיסא. בתל-אביב, לפחות.