אז איזו טחינה כדאי באמת לאכול? ומהו החומר המסתורי שיצרנים שונים מוסיפים לטחינה שלהם? כמה ממצאים מטלטלים שתחקיר הטחינה הגדול של רפי גינת לא סיפר לכם

אחרי בילד-אפ מייגע שנמשך לנצח שודרה סופסוף אמש כתבת כלבוטק "תחקיר הטחינה הגדול".

ההפקה הבטיחה לחשוף את "היצרנים שמרמים אותנו ודוחפים לטחינה חומרים אסורים". בסופו של דבר, הצליח רפי גינת למתוח ממצאים לא מרגשים מדי, אם להודות על האמת, על-פני כארבעים דקות. אפשר היה לסכם בכמה שורות:

• נבדקו 16 מוצרי טחינה גולמית, רגילה ומלאה. הם נשלחו לבדיקה במעבדות בארץ ובחו"ל ואת התוצאות השוו לתווית על האריזות.
• הכי הרבה סידן וברזל נמצאו במוצרים של אל ארז. קצת אחריהם הגיעו המוצרים של אחווה והמותג (מיוצרת על-ידי הנסיך עבור רמי לוי). סמל היונה (המוצר היחיד משכם שהשתתף!) הובילה בתכולת הסידן בין הטחינות הרגילות.
• מוצרים נוספים שנמצאו בהם כמויות גבוהות של סידן: אמהרה, הרדוף, הנסיך.
• חטפו: בראכה, שלמרות שהמפעלים שלה כנראה הכי מתקדמים, בטחינה המלאה שלה יש פחות סידן ממה שדווח. אלואדי, שהיה בה הרבה פחות (30-80%) סידן ממה שהובטח.
• חטפו מכיוון לא צפוי טחינה זהב (המלאה) וטחינה הר ברכה (הרגילה) שנמצא בהן צבע מאכל מסוג טיטניום דיוקסיד (Titanium Dioxide).

הבעיות בכתבת כלבוטק

כשלעצמו, "תחקיר הטחינה הגדול" הוא פרויקט מרשים שמעביר על הדרך שני מסרים חשובים ליצרני המזון: המידע שאתם מוסרים על המוצר חייב להיות מדויק; אל תוסיפו לאוכל שלנו דברים שלא חייבים להיות בו.

מכיוון שאנחנו מאד מזדהים עם שני המסרים, בסך-הכל אנחנו חושבים שזו הייתה כתבה שתועלת רבה בצדה. מצד שני, כמקובל בכלבוטק, כל מצווה באה בעבירה.

נתחיל מהסוף: זה לא יפה שבטחינה זהב ובהר ברכה הוסיפו טיטניום דיוקסיד לטחינה, אבל לא מדובר בחומר מסוכן אלא בצבע מאכל די נפוץ ותמים יחסית.

המחקר מ-1985 שבגללו כנראה הוא שנוי במחלוקת, מצא שכאשר חולדות נושמות אוויר עם חלקיקי טיטניום דיוקסייד בריכוז גבוה פי 15 מהמותר בתקן האמריקני, הם עלולים לפתח סרטן. המחקר נערך, כמובן, כדי להעריך את הסכנה לעובדי במפעלים שמזקקים את הפיגמנט הזה.

שימו לב שמדובר על מחקר אחד ועל צריכה של החומר בנשימה ולא באכילה. למי שרוצה לקרוא עוד על הטיטניום דיוקסייד, אני ממליץ על המאמר התמציתי והמצויין הזה (גם כותב שורות אלה כבר התייחס לנושא בהרחבה לפני 7 שנים, במסגרת "פרויקט הטחינה הגדול" ורוב מה שנאמר שם אז עדיין אקטואלי).

נוסיף רק שטיטניום דיוקסייד דווקא עלול להיות מסוכן כשהוא משמש בקרם הגנה ונמרח על העור. באופן די אירוני, הוא עלול לגרום לסרטן העור (בתנאים מסוימים ובצורה מסוימת של החומר, אל תיכנסו להיסטריה עכשיו).

האם בכלבוטק החמיצו את הסקופ האמיתי?

אז כן, גם אנחנו מעדיפים שיצרני מזון (במיוחד יצרני טחינה מוערכים כמו הר ברכה וטחינה זהב) לא יוסיפו צבעי מאכל או שום חומר מיותר אחר למזון שלנו.

אבל אולי כדאי היה לספר לצופים שגם תוסף הסידן שהם לוקחים כנראה צבוע בצבע הזה, כמו קרם הפנים שלהם, כדורי האקמול ובערך כל מוצר מזון וקוסמטיקה אחר שצבעו לבן (בטח גם כמה מוצרי חלב).

חוץ מזה, יכול להיות שהסקופ האמיתי הוא לא הטיטניום דיוקסיד אלא הקלציום אוקסיד (תוסף סידן) שחלק מהיצרנים שמותגיהם הצטיינו בכתבה כנראה מוסיפים – אחרת איך הגיעו לערכי סידן של 900 ו-1000 מ"ג ל-100 גרם?

להזכיר – בתחילת הכתבה דיווחה המעבדה האיטלקית שמצאה בשומשום המלא שקיבלה לבדיקה 775 מ"ג סידן בלבד. אז מאיפה השאר?

(אני סתם חומד לצון – יש כמה הסברים אפשריים, כמו שימוש בזרעי שומשום קטנים ובעלי קליפות עבות יותר מאשר בבדיקת המעבדה האיטלקית, או פשוט הוספה של הרבה מדי קליפות לטחינה).

מי אמר שטחינה מלאה עדיפה?

"בדקנו את הטחינה המלאה, המשובחת" מכריז גינת בקולו הרועם בתחילת הכתבה, "וגם את הטחינה הלבנה, הפחות טובה". האמנם?

נכון, בקליפת השומשום יש הרבה סידן וברזל, אבל בני אדם לא באמת מעכלים קליפות. למעשה, אחד מתפקידיה האבולוציוניים של הקליפה בזרעים הוא לשרוד את מערכת העיכול של יונקים, שעוזרים לצמח להפיץ את זרעיו בזה שהם מואילים בטובם לאכול אותו.

לעומת זאת, קליפות נוטות להכיל מינונים גדולים יחסית של חומרי הדברה ומזהמים אחרים שמגיעים מהאוויר ומהאדמה. לכן, באופן כללי, שמקפידים על אכילת מזונות מלאים כדאי שהם יהיו אורגניים, או לפחות ממדינה שבה יש פיקוח ראוי על שימוש בחומרי הדברה, ולא בטוח שאתיופיה היא מדינה כזו.

ברוב הזמן, לרוב השימושים ולדעת רוב האנשים כמדומני, הטחינה המלאה ממילא פחות טעימה ופחות מתאימה, והיא גם יקרה יותר. לחומוס, למשל, עדיפה טחינה "רגילה".

ברזל אפשר לקבל גם מירקות ירוקים, קטניות, אפרסקים ומשמשים, גרעיני חמניה, טימין ובשר. סידן אפשר לקבל מעשבי תבלין, ירקות ירוקים ואצות ים, גבינות קשות, אגוזים וזרעים שונים, דגים, וקטניות. בכל מקרה, מומלץ לקבל רכיבים תזונתיים ממגוון מזונות ולא ממקור אחד.

גם אינפורמציה מומלץ לצרוך מיותר ממקור אחד. וגם טחינה.