כן, כולנו יודעים מה התשובה הנכונה על השאלה שבכותרת, אבל אי אפשר שלא להצדיע ליעל גרטי על כך שהעלתה לכותרות את השאלה החשובה הזו, בכתבה ב-ynet.

בערוץ הבריאות של ynet פורסמה היום כתבתה של יעל גרטי מה מכיל החומוס שאנחנו קונים בסופר. יופי של כתבה, שמצטטת הרבה אנשים חכמים ואת עבדכם, שניסה לא לבייש את הפירמה.

אז מה מוסיפים לחומוס? טוב, זו שאלה שנדמה לי שצריך להקדיש לה פוסט מיוחד, אבל במקרה של החומוס התעשייתי מדובר על – שימו לב – שמן סויה, אינולין, קונפלור (או עמילן אחר), פוטסיום סורבט, פוטסיום בנזואט, פוליסכרידים, חומצה ציטרית, וציקלומטים (לא באמת מוסיפים ציקלומטים, אנחנו סתם אוהבים לומר "ציקלומטים").

בקיצור, למרות שאנחנו מכירים בזה שלפעמים בנאדם יכול להיתקע בחלל ובזמן שאין בהם חומוס אמיתי וטחינה ראויה, ולהיאלץ לאכול חומוס צבר או אחלה או נאש נאש או מקמק – תסלחו לנו אם אנחנו מעדיפים לרעוב.

השאלה שכן ראוי לשאול היא מה עדיף – חומוס של חומוסייה או חומוס שמכינים בבית, כי במקרה של האחרון אתם יודעים בדיוק מה נכנס פנימה (נא להסיר את החיוך הטפשי מהפנים). מצד שני, בחייאת ראבק – אתם חושבים שמקומות כמו אבו חסן מיפו או לינא מירושלים או פרג' מחיפה (בקרוב ביקורת) היו שורדים עשרות שנים אם הם היו מוסיפים דברים לא בריאים לחומוס?

חומוסאים אמיתיים מכירים את השיטה: לדבוק בחומוסייה או במספר חומוסיות אותן הם מכירים במשך שנים ואוכלים בהן בקביעות. מי שלא עושה לך כאב בטן כנראה יודע את העבודה והוא לא צריך להוסיף לחומוס שום דבר שלא צריך להיות בחומוס.