חדש בבלוג

חומוס אמיתי בחמש דקות?!

האם ניתן להכין חומוס אמיתי בפחות משלושה ימים? ומה לגבי פחות מחמש דקות? ובאמת, איך ניתן לקצר את תהליך הכנת החומוס? ובאילו מצרכים כדאי באמת להשתמש? תגובה לטור של אודטה מיום שישי.

חומוס הוא אחד המאכלים הפחות ספונטניים שקיימים.

הכנת חומוס בשיטות המסורתיות אורכת באופן רגיל יומיים או שלושה – וזה לפני שספרנו את קניית המצרכים, האכילה והעיכול.

אבל הצורך הוא אבי ההמצאה, ובמשך השנים נמצאו דרכים רבות ומגוונות להתגבר על הפער הבלתי נסבל שבין ה-Crave למנה ואינם כרוכים בנסיעה לחומוסייה מרוחקת.

וותיקי הבלוג אמורים כבר להכיר את השיטה שאודטה כינתה בטורה האחרון חומוס אוטומטי: מבשלים כמות גדולה של גרגרים, מקפיאים, ובשעת הצורך מפשירים וטוחנים כרגיל. זו שיטה מצוינת, למרות שגם היא לא מצליחה תמיד לשמור במאה אחוז על טעמיו ומרקמיו של החומוס האמיתי.

להאיץ את הכנת החומוס

חיסרון נוסף במתכון של אודטה: עליכם להיות חכמים ומחושבים מראש, או להתאפק ולא לטחון את כל החומוס שבישלתם, וזה לא פתרון במצב שבו אתם זקוקים לחומוס בדחיפות ואין חומוסייה באזור. יש כמה פתרונות מהירים יותר.

הדרך הפשוטה והמהירה יותר להרגיע את הדודא, גם אם מהפחות מתגמלות, היא לקנות חומוס בקופסא כמובן. דרך נוספת היא להשתמש בגרגרים מבושלים מקופסת שימורים או משקית של סנפרוסט.  לתוצאה עשוי להיות טעם שמזכיר חומוס, וחשוב מזה – לא יהיה לה טעם לוואי מטריד של חומר משמר. הקפואים בריאים יותר, כמובן.

שיטה פחות מוכרת, היא לוותר על ההשריה, לבצע מספר הרתחות ושטיפות של הגרגרים ולהמשיך לבשל כרגיל עם קיפוי . אם גם משתמשים בסיר לחץ ומוסיפים למים מעט סודה לשתייה, אפשר להעמיד חומוס כמעט-אמיתי בתוך שעה-שעתיים. הוא עלול לצאת כבד יותר מהרגיל

המתכון של אודטה

אם כבר הזכרנו את אודטה (ועם כל הכבוד הרב לאבו ברקוביץ' מהחומוסיה), כמה השגות חשובות על המתכון, ישירות ממחלקת המו"פ של חומוס להמונים:

סוג הגרגרים המומלץ – הרבה חומוסיות טובות משתמשות בזן הדס, אבל בדרך-כלל גרגרים מהזן הבולגרי הם הימור טוב יותר, בעיקר אם אתם מעדיפים חומוס גלילי. ישנם גם זנים גדולים שמתאימים לחומוס, כמו אלו שמכונים "הצרפתי" והפרסי".

כבר הקדשנו לנושא לפחות שני פוסטים בעבר, ועוד נוסיף כאן כמה גילויים מפתיעים בעתיד, אך לעת עתה העצה הכי טובה שלנו בנושא הגרגרים היא לרכוש אותם מספק טוב ואמין, ולוודא שהם צעירים יחסית ובצבע הנכון (החומוס ה"מקסיקני" בעל הגוון הבהיר עד לבן, לא מתאים).

הטחינה – דווקא קרוואן שמוזכרת אצל אודטה לא נחשבת מתאימה כל-כך לחומוס. הסוגים הפופולריים בשימוש של החומוסיות הטובות הן סמל היונה, אל ג'מאל, אל ארז, ואחריהן במרחק גדול הנסיך, אל הילאל, עייש, הר ברכה וכמה סוגים אקזוטיים יותר.

לסוג הטחינה יש כמובן השפעה מכרעת על טעם החומוס, ולכן אם אתם מחפשים טעם מסוים של חומוסיה מסוימת, הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות הוא לבצע ריגול תעשייתי – כלומר: לנסות לברר במה הם משתמשים.

כדאי להביא בחשבון שהתכונות הפיזיקליות של טחינה שמגיעה במיכל פלסטיק קטן שונות מאלו שמאפיינות מיכל פח גדול. ועל זה נאמר: טאף לאק.

ריכוך הגרגרים – בלי סודה לשתייה קשה מאד לרכך גרגרים במידה הנחוצה לקבלת מרקם חלק ואוורירי, במיוחד עם המים הקשים של ישראל. סיר לחץ עושה את העבודה מהר יותר ומאפשר להשתמש בפחות סודה לשתייה, אבל אתם עלולים לאבד טעמים.

התפרקות של הגרגרים במהלך הבישול בדרך-כלל לא אומרת שימוש ביותר מדי סודה לשתייה אלא שהגרגרים היו ישנים ומאיכות פחות טובה, או מהזן המקסיקני. עם גרגרים קטנים, צעירים ואיכותיים וכמות של סודה לשתייה שלא פוגעת בטעם, אפשר להגיע לריכוך מושלם תוך שעה וחצי.

הוספת מי הבישול – כשהגרגרים ממש רכים, לרוב לא צריך בכלל להוסיף להם מים בטחינה כי הם מכילים הרבה מאד מים בעצמם. צריך להוסיף מים בעיקר כשמשתמשים בהרבה טחינה, וגם אז עדיף שאלו יהיו מי ברז או מים מינרליים ולא מי הבישול אם מדובר בגרגרי הדס, שטעם מי הבישול שלהם כבד יותר.

חימום הגרגרים – טחינה מגיבה לחום, וטחינת החומוס עם גרגרים חמים מניבה טעם מאד מסוים שאולי איננו הטעם שאתם מחפשים. בדרך-כלל מומלץ לטחון כשהגרגרים קרים, להגיש את החומוס בטמפרטורת החדר ולחמם רק את הגרגרים או הפול שעל המנה.

14 תגובות על חומוס אמיתי בחמש דקות?!

  1. שאלתי ב"בין עזה לברלין" בירושלים, ואמרו שמשתמשים בטחינה ירושלים, ועל פי רוב יוצא להם חומוס טוב (יש לציין שלמרות שכתוב אצלך במדריך הטחינה שקשה להשיגה, בירושלים יש אותה כמו מים, וטחינה היונה, לעומת זאת, אין להשיג…)

  2. ניסיתי פעם להקפיא גרגירים מבושלים. איך שיצא מהפריזר והופשר – נזרק לפח. לא יכולתי…

    לגבי הבישול: לאחר השרייה ארוכה (לפחות 24 שעות ) – הרתחה, ואז לילה שלם על פלטה לשבת,
    או על גבי הכיריים עם מתקן עגול מברזל שקניתי בשוק, שמניחים אותו בין הסיר ללהבה. ובלי סודה לשתייה.
    החומוס יוצא רך ועם טעם נוסף שקשה לתאר. רק לוודא שיש מספיק מים לכל הלילה.

  3. אבו חומוס
    22 בנובמבר 2010 ב-15:20 //

    שאלה : בכתבה כתוב טחינה היונה או קראוון , האם לא מדובר באותו מוצר ?

  4. ואם כבר, מישהו יכול לצלם את הטחינות האלה (סמל יונה וקרוואן) שאחת ולתמיד נדע שלא עובדים עלינו?

  5. יובל – תבורך. את קרוואן לא קשה להשיג אבל אני לא מתלהב ממנה. איפה משיגים את הסמל היונה, החמקמק הממזר הזה?

  6. סמל היונה נמצא בשפע בשוק של פתח תקוה. קל מאד להגיע אליו (נוסעים עד סוף ז'בוטינסקי).
    היונה נמצאת בדוכן אחד עד כמה שאני זוכר.

  7. אלון – את סמל היונה אני קונה לרוב בשוק הכרמל, קרוב לכניסה הדרומית, באיזור חנות הגבינות. קרה גם שמצאתי אותה בחנויות תבלינים קטנות.

  8. באבו חסן משתמשים באל הילאל. באחת מיני פעמים רבות שישבתי שם, ראיתי את אחד הפועלים יוצא מהמטבח עם מיכל פח אדיר מימדים שלוגו אל הילאל מתנוסס עליו בגאון. טחינה בראכה של אותו יצרן זהה לדעתי ב 100% לאל הילאל אז אפשר לוותר על החיפוש הסיזיפי אחרי שם המותג המסורתי שמופץ כיום בעיקר במגזר.

  9. בלי קשר, הפתיחה של הפוסט הסבירה לי למה אני לא מכינה חומוס בבית אלא אוכלת אותו בד"כ בחוץ- זה מותה של הספונטניות שמבאס אותי. ודווקא אין לי בעיה להתקיים בעיקר על קטניות (צמחונית, מה לעשות) מהסוג שדורש הכנה והשרייה מראש, אבל איכשהו כזה מגיע לחומוס, בא לי בדרך כלל להגיע לאכול אותו בהרבה יותר ספונטניות מזו שבה אפשר להכין אותו.

    ובלי קשר #2: דיבורים על אוכל בחמש דקות מלחיצים אותי. בחיים לא הבנתי מי רוצה לבשל עם סטופר שדבוק לו לנשמה. זה ממלא לי את הראש באנשים יעילים שמספיקים דברים בזמן ולא מאחרים ולא מעשנים ויש להם יחסים מעולים עם האקסים שלהם ועם ההורים שלהם והם שומרים על הבריאות ועושים ספורט ועובדים בעבודה רצינית ומדברים על מדרגות המס ועל איפה הם יהיו עוד 20 שנה, ואף פעם השקית של הזבל לא נקרעת להם כשהם יורדים לזרוק זבל, כי הם מראש לא יגדשו אותה יותר מידי. אחראיים.

  10. עלמה, את אדירה.

    http://foodforthethought.wordpress.com/2011/01/02/lentils-masabaha/

    תגובת המערכת: מה שמרקוביץ' אמר. ואחלה פוסט מרקוביץ'.

  11. והדיון ממשיך, חברים. כתבתי עוד פוסט תגובה על זמן ובישול…
    http://www.dvarimbealma.com/?p=1693

  12. עלמה את אדירה!

  13. בוקר טוב.
    אני מוחה נמרצות כנגד האמירה שבקופסאות שימורים יש חומרי שימור. זה היה אולי נכון לפני חמישים שנה. לא היום. גם הבריאות – החומוס בקופסאות איננו פחות בריא מאשר בשקיות; יתרה מזאת – חומוס שהיה שנתיים בקופסה מאבד מעט מאוד מערכו לעומת שקית שהיתה שנתיים בפריזר.
    חברים יקרים – תעשיית המזון התקדמה לכיוון הבריאותי – רק התדמית וחוסר הידע הם שמכשילים את הציבור במחשבתו על קופסאות שימורים.
    שנהיה בריאים.

1 טרקבקים ופינגבקים

  1. קדרת שורשים וערמונים עם אורז אדום | דברים בעלמה

השאר תגובה