כבר חודש עבר מאז הגיע הסיפור על אולמרט והחומוס לעיתונות, ובהיותנו בלוג בעל דימוי רציני, עדכני תזזיתי ונמרץ אולי עדיף היה לנו להעמיד פנים שהסיפור הזה לא מספיק חשוב – כי החמצנו את ההזדמנות לעסוק בו בזמן אמת. רק שזה באמת סיפור שאי אפשר להתעלם ממנו.

מעשה שהיה כך היה: בקיץ 2007, באמצע הדרך בין המלחמה בלבנון למלחמה בעזה, ניסתה ממשלת אולמרט "לפתוח ערוץ" עם הסורים. רג'פ טייפ ארדואן, ראש-ממשלת טורקיה, ניסה לגשר, וארגן פגישה בין הנשיא בשאר אסד לבין איש עסקים אמריקני כלשהו, המצוי בקשר עם אולמרט.

איזה מין אדם הוא אהוד אולמרט, שאל אסד את האורח. האמריקני, הפליג בשבחיו של אהוד, הציג אותו כאדם נעים ובלתי אמצעי, עממי – כזה שמעדיף אכילת חומוס על סעודה במסעדת יוקרה אופנתית. למחרת, דקותיים לפני שעלה על המונית בדרך לשדה התעופה, עמד על מפתן חדרו שליח מהארמון ובידו חבילה מהודרת. "חומוס מהנשיא", אמר והצביע על החבילה.

איש העסקים האמריקני עלה על מטוס לעמאן הירדנית ומשם המשיך לנתב"ג. בתוך כמה שעות התייצב בלשכתו של ראש-הממשלה אולמרט, כשהחומוס בידיו. בלשכת אולמרט החליטו שהחווה מצדיקה את הסיכון ובמקום לשלוח את החומוס לבדיקת רעלים אכלו אותו. עד כאן