דרור, חומוסאי רב-פעלים, התאהב בחומוסייה והרגיש שהוא פשוט חייב לשתף. קבלו: סיפור אמיתי בשני חלקים, על החומוסיה הטובה ביותר ביקום.

דרור, הזקן מלמעלה

מצטער מראש על האורך אבל העניין שלפנינו עוסק בחומוסיה הטובה ביקום, לא פחות מזה. כן, מדובר בהצהרה בומבסטית ועוד על אחת שבכלל לא ידעה שהיא כזאת, כי מדובר במסעדת פועלים (אם אפשר לקרוא כך להייטקיסטים) שמגישה גם חומוס – אבל כזה שעושה דמעות של אושר בעיניים.

אם נתקפתם סקפטיות ונראה לכם שמדובר בהיסחפות תזכרו שעוד לא טעמתם את החומוס וטרם שמעתם את הסיפור מאחורי הניגוב ולכל מוסד חומוסאי יש סיפור. ובטח כשהאיש שאחראי למנה מרכיב משקפי שען על עיניים כחולות ושזוף בדיוק כמו איסלנדי בפברואר.

ניגוב ראשון

לפני מספר עשורים נוסע איש צעיר ללמוד פיסיקה בלונדון. הסטודנט התפרן בעל החיך הרגיש חולף במקרה ליד כוך מדיף ריחות שמתברר כמסעדה סינית קטנטנה שאוכלים בה רק סינים. לא מדובר במסעדת לייט כזאת לתיירים ואוהבי סביבה אלא רק סינים אסלי שמוכרים מאכלים מסורתיים שזרים טוטאלי לא שמעו עליהם.

הוא מזמין צלחת, טועם ומייד מתאהב. מאז, כל שישי בערב אחרי הלימודים, הוא מגיע כמו נרקומן ולומד דרך  הצ'ופ-סטיק מנה אחרי מנה שנפתחו עבורו שערי השמיים של בלוטות הטעם. בעלהבית קולט שהבחור מאוהב, שואל לשלומו ומתעניין מדוע הוא מגיע רק פעם בשבוע.

הבלונדיני מתוודה שמצבו הסטודנטיאלי מאפשר לו לזכות במנה משובחת פעם אחת בשבוע וגם שואל לגבי המטעמים וכך ומתפתחת לה שיחה לבבית. בעל-הבית מתלהב מהפיסיקאי בעל החיך הרגיש ומציע עיסקת כלים תמורת ארוחה. בדיוק כאן מתחיל המסע מעיסוק בסודות האטום לסודו של  החומוס.

למחרת הוא מגיע ויורד למרתף לשפשף ווקים ענקיים ולרוקן פחי זבל. חודשים הוא עובד במרתף תוך כדי פזילה מתמדת לשף הסיני שמקפיץ צמחים ואיברים מוזרים בתבלינים ומרכיבים שאהרוני לא ישמע עליהם בחיים. הזמן עובר והוא אוכל טוב, משנן את מרכיבי המנות והתבלינים ומדי פעם שואל משהו את השף הסיני שנוהם לו חזרה במנדרינית מדוברת. שבע ומאושר הוא ממשיך לקרצף ווקים ערב ערב ולומד למחרת פיסיקה.

ניגוב שני

יום אחד ממש כמו באגדות ההוליוודיות, השף הסיני חולה. הלקוחות הראשונים כבר התיישבו ובעלהבית נראה כמו סיני על סף התמוטטות עצבים. הבלונדיני עם ביצי שור קופץ מולו עם המנצ'טה ומציע הצעת קונג-פו: "אני אכין את האוכל לשולחן הזה. אם יאהבו אני ממשיך לבשל כל הערב ואם לא אני דופק כאן חרקירי". ובתרגום מקומי: בחייאת, תן לי צ'אנס.

ניגוב שלישי

הסינים טועמים ומהשולחן עולים קולות של לקוחות מבסוטים לאללה. מן פה לשם הבלונדיני הופך ברבות השנים למאסטר לא רק של המטבח הסיני האסלי, אלא של כל מה שמזרחי ואקזוטי לבלונדים, כולל אוכל הודי, יפני, סיני, אינדונזי ועוד.

ניגוב ונשיכה מהחמוץ

אחרי יותר משלושים שנה וקצת יותר שערות שיבה האיש עם החיך הרגיש והמלומד מוצא את עצמו בכנען עסוק מעל הראש במחקר מקיף על תופעת החומוס, והרבה לפני הטרנד. שנתיים לוקח לו למפות את כל הטעמים והסגנונות הקיימים. אחרי שכבר טעם התאמן ולמד להכין יופי של חומוס גלילי, ירושלמי, חברוני, ירדני, מצרי, יפואי ולבנוני הוא נופל ביום של סידורים על מסעדה אנונימית בכפר קאסם ליד ראס-איל-עין הלא היא ראש העין.

שתיים רצוף במזלג

מזמין צלחת חומוס מנגב אחת גדולה עוצם ת'עיניים ונאנק מהתרגשות. אחרי התאוששות הוא שואל את ההוא במטבח שאלות שרק שפים ערבים יכולים לשאול. השף קולט אותו והם מייד מסתחבקים. המאסטר למאכלים אקזוטיים חם על המתכון של החומוס ובמשך שנה מתחנן למתכון תמורת סכום מכובד למדי והשף הערבי עושה לו שריר, "אחי, זה הסוד אני לא מגלה".

חברים טובים שמים את החומוס בצד והוא אוכל אצלו בקביעות גם דברים אחרים. הם משוחחים בשלוש שפות ומבשלים ומעשירים את ההשכלה הקולינרית אחד של השני בטעמים ודקויות מלומדות. תוך כדי המזרח התיכון החדש הזה מתברר לו שהשף הערבי חולה על אוכל הודי והבלונדיני בדיוק כמו במקרה של הבעלבית הסיני בלונדון מחכה להזדמנות.

קצת בחריף

יום הולדת של הבשלן הערבי מגיע והמאסטר האקזוטי נוסע אליו במיוחד עם אוטו מלא כלי עבודה ומצרכים בצבעים וניחוחות שקיימים רק בשולי הג'ונגל המזרחי בהודו. מוקדם מהרגיל הוא סוגר לו את המסעדה, לובש סינור נכנס למטבח ומתחיל להפיץ ריחות שאף אחד בכפר קאסם לא מכיר. השף ערבי מחכה כמו קליינט בשולחן של המסעדה של עצמו, מתרגש קצת אבל עדיין לא מבין מה עומד ליפול עליו.

המשך בפוסט הבא…