האמריקנים עדיין משוכנעים שהחומוס "רק" מתחרה על מקום בסנדוויץ' שלהם, כתחליף למיונז או קטשופ. ובכן, בקרב הזה החומוס כבר מנצח.

זה לוקח להם זמן, אבל האמריקנים מתחילים אט אט להבין. כמו שניסח את זה פרנסיס לם ב-Salon: "זו לא אמריקניזציה של החומוס… זו חומוסיזציה של אמריקה" (hummusization of America). אחרי מאה שנים בהן האמריקנים ייצאו את תרבות האוכל שלהם לכל העולם, עכשיו הם נכבשים – שעל אחר שעל – על-ידי הממרח המזרח תיכוני.

כמובן שאמריקה, אומה שאין לה שמץ של הבנה באוכל, מחמיצה את מהות השינוי. מבחינתם החומוס הוא מיטבל או ממרח – משהו שמרטיב את הסנדוויץ' ולא מאכל שעומד בפני עצמו.

למשל, מזה מספר שנים שהעיתונות האמריקנית נוהגת להשוות את החומוס לסלסה. כמה מאמרים בעיתונים מכובדים אפילו נשאו כותרות בסגנון "האם חומוס הוא רוטב הסלסה החדש?".

אותנו ההשוואה הזו מעליבה, אבל במושגים אמריקניים היא יכולה בהחלט להיחשב למחמאה – בעיקר מאז שהסלסה הביסה את הקטשופ בתחילת שנות התשעים והפכה לדרך הרווחית ביותר להתעלל בעגבניות.

מהבחינה הכלכלית הטהורה, ההשוואה בסך-הכל הגיונית. לפי מחקר של Symphony IRI Group שצוטט בניו-יורק טיימס ביוני ("Hummus catches on in America"), שוק החומוס-בקופסא בארה"ב עומד היום על כ-325 מיליון דולר לשנה.

זה פחות או יותר מציב אותו שכם אל שכם עם המכירות הקמעונאיות של הקטשופ, שאמנם נמצא ב-97 אחוז הבתים בארה"ב אבל נאכל בכמויות קטנות יותר. מכירות הסלסה נושקות לחצי מיליארד, פער שהחומוס הולך לסגור במהלך חמש השנים הקרובות גם לפי ההערכות הפסימיות.

החלפת הקטשופ בחומוס בהמבורגרים של מקדונלד'ס ללא ספק תהיה מהסימנים המובהקים של המהפיכה, ונראה שזה רק עניין של זמן. אבל האמריקנים, שמזהים בטעות את טבילת הפיתה בחומוס עם טבילת צ'יפס בקטשופ או טורטייה בסלסה, עדיין לא מבינים את גודל העניין: החומוס הוא לא תחליף לקטשופ אלא להמבורגר.