המקום של רונן, החומוסייה הוותיקה של מתחם בזל בתל-אביב, הצליח להישאר רלוונטי בזמן שמתחרים רבים – לרבות סניפים של אבו אדהם ובהדונס – קמו ונפלו, נפתחו ונסגרו. מה הסוד?

המקום של רונן
כתובת: אשתורי הפרחי 16, מתחם בזל בתל-אביב
שעות פעילות: 11:00-24:00
טלפון: 03-5463436

פורסם: 13.7.2007 | עודכן: 4.8.2016

בעולם מושלם יכולנו להגיע מתל-אביב לעכו או ללב חיפה או אפילו ליפו, בזמן קצר ובלי לדעת אם יש פקקים בדרך או לא. בדיוק בשביל זה המציאו את הרכבת.

בעולם הלא-מושלם בו אנו חיים, המפגש בין עיקרון העונג (חומוס) לבין עיקרון המציאות (פקקים, חום קייצי, עצלות) גורם לאנשים – לעיתים קרובות מכפי שהיו רוצים – להתגלגל אל אחת החומוסיות הקרובות למקום הימצאם ולקוות לטוב.

אם זה קורה לכם באזור מתחם בזל, יש סיכוי של 50% שתגיעו לחומוס רונן (מעצם זה שיש שם בממוצע שתי חומוסיות בכל נקודת זמן, לפעמים יותר ולפעמים פחות).

זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי במקום. פעם גרתי בשכנות, והפעם הגעתי עם חבר שעובד בסביבה. למה? כי הוא שם, כי זה קרוב, וכי החומוס לא רע. 

הגענו לחומוס רונן באחר-צהריים מוקדם של ערב חג, קצת אחרי שיא העומס מן-הסתם. למען ההגינות חשוב לציין שלא באנו כשאנחנו רעבים מאד (כולנו נוטים להיות פחות בררנים כשאנחנו רעבים). ומצד שני, אולי בגלל זה ההמתנה לאוכל לא נראתה ארוכה.

החומוס היה לא רע. בעל מרקם משחתי מעט מחוספס, אבל לא כבד ולא גס מדי. הפול קצת אכזב – מרקם סביר אבל תיבול קצת אנמי. הפיתות היו בינוניות. הצילו את המצב החמוצים המצויינים, הזיתים והסחוג הירוק. לקפה השחור היה טעם לוואי. 

חברי א' שהזמין קומפלט, אמר שהוא לא נפל מהכסא ושלטעמו המנה הייתה כבדה מדי. אני אמרתי לו שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה – שהביצה החומה הייתה באמת חומה ושהחמוצים היו מצוינים והיו זיתים וסחוג ירוק.  

ומה הסוד של המקום? אולי היציבות, והעובדה שהלקוחות הקבועים יודעים בדיוק מה יקבלו. גם האופי של מתחם בזל, שמצד אחד מושך אותך להישאר בתוכו ומצד שני לא מציע אטרקציות רבות במה שקשור לארוחת צהריים. גם נעים יותר לשבת בבזל מאשר במקומות שנמצאים במרחק הליכה, אבל ברחובות רועשים כמו אבן גבירול ודיזינגוף.

בקיצור: אם אתם בבזל תאכלו אצל רונן. ההימור הכי בטוח שלכם הוא, כנראה, חומוס-טחינה.