האם זו הפרעה, העדפה, נטייה או אולי סגנון חיים? אנחנו עוד לא סגורים על זה, אבל בתור החומואיסיטים שאנחנו השלמנו עם זה שצריך לצאת מהארון כדי להגיע לחומוסייה.

את חומוסאי השבוע שלנו, יוני, פגשנו באחה"צ שמשי בקפה השכונתי כשהוא לובש חולצה שכתוב עליה בגדול שהוא חומוסקסואל.

מכיוון שהיה ברור לנו שרק גבר אמיתי ילך עם חולצה כזו, ומכיוון שחשדנו שאנחנו בעצמנו ראויים לתואר דומה, הפצרנו בו מייד שיסביר לנו על מה ולמה.

זו הייתה תחילתו של מסע ארוך ומרתק בעולם שכולו גיטרות נוטפות דיסטורשן, תרנגולות גומי ומריחות אקראיות של חומוס, שזה מוזר כמו שזה נשמע אבל גם די כיף.

את המונח Hummusexual, מסתבר, הכניס ללקסיקון להיט בשם "I Want to be a Hummusexual" של להקת פאנק אוסטרלית בשם Yidcore. השיר הזה הוא גם הסיבה לחולצה.

אתם מוזמנים להאזין, ולדמיין ארבעה צעירים שמשתוללים על הבמה עם תרנגולות גומי וזורקים עליכם חומוס:

רק אחד מחברי Yidcore הוא ישראלי (מיקי סלונים), אבל רבים מהתכנים שלה קשורים לישראל או לסמלים יהודיים, והם עושים את זה באופן פרובוקטיבי למדי ומשעשע. בהחלט ששת אלבומיהם כללו (בין השאר) קאברים לירושלים של זהב, מעוז צור, הללויה, שיר לשלום וים של דמעות.

באתר שלהם, תחת "Lets Eat", תמצאו מתכון לצ'ולענט ולוקשן קוגל. וכמובן, ישנה החיבה המיוחדת שלהם לאדם סנדלר (NOT). כמו שאפשר לנחש, הרבה אנשים (כולל אדם סנדלר) לא ממש הגיבו בהומור.

"זה לא שאין דברים שקדושים בעינינו" הסביר בראם פרסר, מנהיג הלהקה, בראיון שהעניקו בשנת 2005 למגזין The Age האוסטרלי, "כמו נטלי פורטמן, פלאפל או בייגל במאפיית גליק" (מאפייה כשרה מיתולוגית ממלבורן).

ולבסוף: אין ברירה, כנראה, אלא לסיים עם הקליפ הזה, לשיר ששמו בתרגום חופשי הוא: "הם ניסו להרוג אותנו, הם נכשלו, בואו נאכל!".