ציוויליזציית חומוס חדשה?
האמריקנים פשוט איבדו את זה. הם מנגבים את עצמם לדעת, עם עשרות מוצרי חומוס מקופסא שכוללים תוספות מזעזעות. הישראלים עמוק בעסק. לבנונים? יוק.
במבט ראשון, התמונה שלפניכם תראה לכם אולי רגילה לגמרי, ובאמת אין בה (כמעט) שום דבר שלא ראיתם. זו תמונה שיכולה הייתה להיות מצולמת בכל סופר ישראלי גדול.
אבל מקרר הסלטים הזה לא צולם בסופר ישראלי. הוא צולם בניו הייבן, העיר בה נמצאת אוניברסיטת ייל, שעתיים מניו-יורק.
מקררי חומוס בקופסא בסופר אמריקני בניו הייבן. האיכות לא משהו, אבל המבחר כבר גדול יותר ממה שניתן להשיג בישראל.
חברתנו שרון שצילמה את התמונה, סיפרה שנדהמה מהמבחר, שכבר עולה על מה שיש בישראל. במה שנוגע לאיכות אין חדש – הטובים ביותר גורמים לחומוס אחלה להיראות כמו אבו חסן.
נראה שבמקום לשפר את האיכות, היצרנים האמריקנים מתמקדים ביצירת מספר גדל והולך של מוצרי חומוס עם תוספות מזעזעות למדי. רשימה חלקית: פלפלים קלויים, עגבניות מיובשות, ירקות גינה, תרד, צלפים, ארטישוק, בזיליקום, חזרת.
אבו גוש נוסח אמריקה
מגמה נוספת בחומוס האמריקני שגילינו לאחרונה: המותגים המקומיים Sabra ו-Tribe החלו ליישם ידע של החברות האמהות שטראוס וסלטי צבר. זה ניכר באריזות ולעיתים גם בטעמים, ובעיקר בתחמנות.
שימו לב, למשל, לדף המוצר של סברה המוצג בצילום המסך.
חומוס אבו גוש של Sabra האמריקנית, השייכת לשטראוס (יצרנית חומוס אחלה) ולפפסיקו. בישראל, "אבו גוש" הוא בכלל מוצר של מיקי.
בארץ, "אבו גוש" הוא מותג של מיקי. "צבר" שייך לאסם. בארה"ב Abu Gosh שייך ל-Sabra שנמצאת בבעלות חלקית של שטראוס (חומוס אחלה).
כדי להפוך את העסק מסובך עוד יותר – השחקן השלישי בענף הזה, Cedars, מנופף בלוגו שכולל ארז לבנון מפואר למרות שאינו לבנוני. מייסדי החברה הם אמריקנים ממרימאק וואלי, עיירה שנמצאת 50 ק"מ צפונית לבוסטון. אגב, את החומוס עצמו הם מייצרים באי היווני לסבוס.
אז כן, קשה שלא לחוש בוז מסוים לאופקים הקולינריים המוגבלים של האמריקנים, וזה נראה שכל חרושת החומוס הזו לא מובילה לשום מקום.
אבל תזכרו מה שאמרנו: in no time, יהיו בין ניו-יורק לבוסטון מאות חומוסיות חדשות. כמו בישראל, גם בארה"ב אלו התעשיינים שמכניסים את החומוס לכל בית. וכמו כן, גם שם, יגיע הזמן שבו אנשים יבינו שאת הדבר האמיתי הם לא יכולים למצוא במקררי הסופרים.
חיל החלוץ המפתיע של התקופה, הם הצעירים היהודים האמריקניים שמגיעים לישראל, רבים מהם במסגרת "פרוייקט תגלית". המפגש עם החומוס התל-אביבי מטלטל לעיתים קרובות את תפיסת עולמם, ובמקום להפוך לציונים נלהבים הם הופכים למיסיונרים של הממרח. מי אמר שההסתדרות הציונית לא נותנת עבודה.
22 במאי 2011 ב-06:57 //
העולם כולו אוכל אוכל איטלקי- פסטה, פיצה, אנטי-פסטי..
בזכות מי?
לא בזכות האיטלקים אלא בזכות האמריקאים שהגרסה שלהם למטבח האיטלקי כבשה את העולם (ע"ע פיצה האט).
גם במקרה זה- אם החומוס יכבוש את העולם, זה יהיה בגרסתו האמריקאית ולא המזרח תיכונית.
22 במאי 2011 ב-11:22 //
לצערנו חומוס באמריקה הוא סתם עוד מאכל שצריך לשדרג או להמציא מחדש כל הזמן. הדחף לשדרוגים טבוע עמוק בתרבות האמריקאית ואין שום קלאסיקה מקומית שמצליחה להימנע מהטיפול הזה – כולל נכסי צאן הברזל: מקרוני אנד צ'יז / ברביקיו ריבז / וכד'. בארץ רוב האנשים ברחוב יצחקו עלייך אם תציע "לשדרג" להם את הקלאסיקות שגדלו עליהם. רק אתמול במדורה של ל"ג בעומר חטפתי מבטים כשהבאתי רוטב איולי ביתי לפיזור על הקרטושקעס. אולי מקומי באמריקה :]
22 במאי 2011 ב-19:49 //
אני לא חושב שזה רק עניין של שדרוג, ולא בטוח שאפשר ללמוד מפיצה על חומוס.
התוספות לחומוס ולכל דבר אחר בארה"ב, לעיתים קרובות פשוט נועדו להסוות את הטעם הגרוע באמצעות תיבול חזק. תמיד אומרים שזה כדי להתאים את המוצר לטעם המקומי, אבל ממתי אנחנו מאמינים למה שאומרים.
גם ה-Hummus Bros, שני ישראלים שעושים חומוס בלונדון, טענו שהם רק התאימו את החומוס לטעמים המקומיים כשהוסיפו לחומוס שלהם בזיליקום ופסטו. אבל אנגלים ואמריקנים שמגיעים לכאן לא שואלים איפה הפסטו והבזיליקום, אלא נדהמים כשהם מגלים שמה שמכרו להם בבית לא מתקרב למה שאפשר לאכול פה.
ובעניין הפיצה – צריך להבדיל בין פיצה כג'אנק פוד לפיצה איכותית. נכון, מצד אחד, שהרבה יותר אנשים מזמינים פיצה הביתה מאשר יוצאים לאכול פיצה. אבל בתל אביב, כדוגמא, אם הם יצאו לאכול פיצה זה כבר לא יהיה לפיצה האט (שלא במקרה פשטה כאן רגל) ולא לדומינוס, אלא לפיליפ, רוסטיקו, טוני וספה או צ'ילי, מקומות שמכנים פיצה שהרבה יותר קרובה למקור.
22 במאי 2011 ב-20:09 //
זה המשפט הכי חשוב בכתבה ". במה שנוגע לאיכות אין חדש – הטובים ביותר גורמים לחומוס אחלה להיראות כמו אבו חסן."
עם היה חומוס אחלה הייתי מבסוט סברה וטרייב נוראים ! לא יודע למה עם חברת האם היא שטרואס ?
החומוס כאן ( בסופריםNYC )נוראי !!
אולי כדאי לא להיתחרות בעצמם עם המותג" אחלה"
30 במאי 2011 ב-22:57 //
לא רק שהחומוס בקופסה האמריקאי, ככלל, לא גורם ל"אחלה" (איכס) להראות כמו אבו חסן, הוא טוב בהרבה מהחומוס בקופסה הישראלי, ולעתים קרובות (למשל טרייב, שהוא גם הרבה יותר טעים מהחומוס בקופסה הישראלי) לא מכיל חומרים משמרים – יתרון משמעותי.
אם מישהו רוצה את הזוועה שהיא אחלה, יש גם באמריקה.
זה בזיון מוחלט שבארה"ב הצליחו לייצר חומוס בקופסה טעים ובלי חומרים משמרים, כאשר בישראל, שמחשיבה את עצמה למוקד החומוס העולמי, אין חומוס בקופסה ראוי למאכל אדם.
1 ביוני 2011 ב-02:42 //
טוב, אני מבין שגם חומוס אמריקני בקופסא זה עניין של טעם. אני מוכרח להודות שאת המוצרים האחרונים לא יצא לי לטעום (גם האחרונים של שטראוס, כשחושבים על זה).
10 ביוני 2011 ב-02:09 //
בתור איש מקצוע אני יכול להעיד שקופסאת השימורים בקליפורניה לפחות ,של גרגרי החומוס(בהכנת חומוס לניגוב) לא רעים כלל וכלל כי הם ברמה יותר טובה מהשימורים הקיימים בארץ…בלי להרים גבות!,למרות כמובן שאין להשוות את התוצאה מחומוסים יבשים בשיטה הקונבציונלית.
24 בנובמבר 2012 ב-19:10 //
גם אני המתגורר באטלנטה בשנתיים האחרונות לא יכלתי להתעלם מהתעצמות תעשיית החומוס בשנה האחרונה בכלל ,ומהתפתחות חברת sabra שהלוגו שלה מייד התחבר לי עם הלוגו של חומוס אחלה בפרט. החומוס אכן לא טעים בכלל והאמריקאים בכלל לא מבינים כמה שזה לא טעים, מבחינתם זה מעולה והתעשייה אכן מתעצמת. כולם כולם מתחילים להכניס את החומות לרשימת הקניות שלהם. אין ספק שחברת sabra שרק עכשיו אימתתי שיש לה קשר לשטראוס הכניסו פה הסטרייה חדשה לרשות הסופרמרקטים והמיליונים ימשיכו להתגלגל על חשבון חומוס מזוייף. רק מה שלא ברור לי איך לכל הרוחות זה כזה לא טעים. למה? אני באמת רוצה לאכול חומוס טוב. ! אני עם נסיון בישול של מתחילים בנסיון הראשון שלי בהכנת חומוס הצלחתי להכין חומוס הרבה יותר טוב.