פשטות, מתכון שנשמר בקפדנות והרבה שמן זית משובח – אלו, ככל הנראה, עיקרי הסוד של עיכרמאווי. החומוסייה הוותיקה מול שער שכם, שרבים מאמינים שהיא הטובה ביותר בירושלים.

חומוס עיכרמאווי
כתובת: הנביאים 2 ירושלים
טלפון: 02-6261658
שעות פתיחה: א-ו' 7-12:00

בשנים האחרונות זוכים מוסדות החומוס של העיר העתיקה בירושלים לעדנה מחודשת. רבבות על רבבות של צליינים רעבים וחומוסאים סקרנים מרחבי הארץ והעולם, נוחתים בכל שנה על מפתנם של לינא ואבו שוקרי (הירושלמים יתקנו: אבו שוכרי). קצת פחות מזה, במספר הדו-ספרתי של מקומות נוספים, ידועים פחות, שבאחדים מהם נשבעים יודעי חן.

אם אתם יודעים מה טוב לכם, ואינכם ירושלמים מבטן, כדאי לכם להצטייד בירושלמי שמאלני – כן, פשוט כך. מדובר הלא באנשים שחווים את ה"סכסוך" באופן אישי ביותר, עשרות פעמים בשנה, כשעליהם לבחון זה מול זה את החלופות ולשקלל סיכונים אובייקטיביים הקשורים ל"מצב".

כי יש להודות – עם כל האהבה והתשוקה למחוזות החומוס הנדירים האלה – לא בכל התקופות היה נעים לישראלים להסתובב בעיר העתיקה של ירושלים ולדבר עברית. מכל מקום, מי שהסתובב מספיק ובתקופות שונות, והעיז להתרחק מהידוע והמוכר, יוכל לקחת אתכם למקומות מופלאים שבהם תאכלו חומוס, פול ומסבחה שיגרמו לכם להבין לרגע את סינדרום ירושלים.

בקיצור: כשבאים לאכול חומוס בירושלים, כדאי לא להסתפק בהנחיות מדויקות אלא להתלוות למישהו שמכיר את המקום, ולהציע שייקח אתכם לחומוסיה שהוא מעדיף. בחלק מהמקרים, לפחות, זו תהיה עיכרמאווי.

פיסת היסטוריה מול שער שכם

בכל נקודת זמן יש בירושלים לפחות שניים-שלושה מקומות שמכנים את עצמם בשם הזה – עיכרמאווי, אכרמאווי, או מה שלא יהיה. ממילא השלטים לא בעברית.

"המקורי", המקום הראשון שנשא את השם למיטב ידיעתנו, נמצא ברחוב הנביאים 2, מול שער שכם, ונראה כל דבר מלבד מה שהוא: מוסד אוכל מפואר עם סיפור בלתי רגיל.

בעל-הבית, מוחמד, יליד שנות ה-60' על-פי מראהו, מספר שכשהמקום קם בשנת 1952 הוא לא היה חומוסייה אלא מסעדה לכל דבר. החומוס היה רק מנה אחת בתפריט. את המתכון, הביא איתו אחד העובדים, סורי במוצאו.

במלחמת ששת הימים השתנה הכל. הגיאוגרפיה של האזור, תנועת האנשים, הכלכלה. בעכרמאווי עברו להכין חומוס, פול ומסבחה, לעשרת-אלפי הפועלים שחלפו על-פניהם כל בוקר בדרך לעבודה בישראל.

במשך שנים המקום פנה לקליינטורה מקומית ופעל בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות. עם הזמן, האריכו את שעות הפעילות וגלשו לתוך הצהריים, אבל החומוס עצמו לא השתנה.

בדיוק בטעם הנכון

מוחמד לא אומר שום דבר רע על המתחרים, שחלקם לפחות גם בני משפחה, אבל הוא חוזר ומדגיש את דבקותו בשלושה דברים: במתכון שלמד מאביו, בשימוש במיץ לימון (ולא, חס וחלילה, במלח לימון) ובשמן הזית המעולה שנשפך על המנות בנדיבות.

מה עשית בימים בהם הלימונים עלו 30 שקלים לק"ג, אני שואל. בימים ההם, הוא משיב, המקום היה סגור. וזה לא עניין של בריאות או מסורת אלא של טעם. עם מלח לימון פשוט אי אפשר להגיע לטעם הנכון.

לחמצמצות האופיינית, העדינה בהשוואה לכמה חומוסיות אחרות בסביבה, מצטרף מרקם אוורירי של חומוס שנכתש בעלי (אפילו בלינא כבר משתמשים במיקסר). מנה לא גדולה, אבל טעימה ומשביעה ומתובלת נכון. היא מגיעה עם פיתות דקות, חמוצים פרוסים, רוטב פלפלים עם חריפות קלה, פלפלים ירוקים ופלחי בצל. הכל טרי, פשוט, נקי וטעים. משביע וקל ונמכר במחיר מגוחך, כמו חומוס שנוצר בשביל פועלים.

גם כדורי הפלאפל הקטנים והפריכים, שנחטפים כמעט מעצמם בין רגע, לא מקלקלים את תחושת הקלילות המפתיעה שבה אתה קם מהשולחן.

המסבחה של עיכרמאווי – יפהפיה אמיתית, כפי שתוכלו לראות בתמונות – לעיתים קרובות מוזכרת בנשימה אחת עם אלו של אבו חסן, חליל ולינא. היא לא דומה לאף אחת מהן, ומצדיקה כשלעצמה ביקור מיוחד ואולי גם פוסט נוסף.