סביח דה לוקס, תל-אביב
מטר מגן החשמל ושלוש דקות הליכה מרוטשילד, תשלמו 20 וקצת שקלים על אחת ממנות הסביח הטובות ביותר בארץ, פלוס שתייה.
סביח דה-לוקס
כתובת: הרכבת 2, תל אביב
(מול פינת יהודה הלוי ושד"ל)
שעות פתיחה: א-ה' 10-21:00
טלפון: 03-5606510
כשר
לא קל לרגש אותי עם סביח. בתור מישהו שגילה את העמבה עוד לפני שלמד להשתמש בדאודורנט, אני יודע שלכל מנה יש מחיר. אכלתי מספיק חצילים מטוגנים וביצים חומות בחיים שלי כדי ללמוד שמערכת עיכול זה לא לונה-פארק, אם אתם יורדים לסוף דעתי (וסליחה על כל הצרפתית).
מנה גרועה של סביח היא טרגדיה אמיתית, אבל גם סביח סתמי או סביח טוב ביום רע, ילווה תמיד בתחושת קבס ואכזבה, שלא לומר כאב לב. ויש כל-כך הרבה דרכים להרוס מנת סביח.
לכן, לסביחייה – כמו לחומוסייה – הכי טוב להגיע רק על בסיס המלצה אמינה – במקרה של של חברי ד', שהוא גם חומוסאי לעת מצוא ופריק של שווארמה, וגם חובב חצילים אדוק.
לשיטתו, היתרון הגדול של סביח דה-לוקס נובע מהעובדה הפשוטה שהם יודעים לטפל בחצילים. בכלל, אומר ד', מה שהכי חשוב בסביח זה החציל. זה מרכז המנה. לבשל ביצה כולם יכולים, אבל לטגן את החצילים הנכונים בצורה הנכונה, ועם התיבול המדויק – זה כבר סיפור אחר לגמרי.
בלי לזלזל חלילה באבחנה הזו, אני חושב שההצלחה של המקום קשורה לעוד כמה דברים. העיצוב הפשוט והנעים, וכיסאות הבר בפנים ובחוץ. החיוך הנעים שבו אתה מתקבל והמהירות שבה מגיעה המנה. והאוכל.
יש גם קובה ושקשוקה והם שווים טעימה, אבל הסביח הוא ללא ספק גולת הכותרת, והחצילים הם רק חלק מהעניין.
כל המנה הזו עשויה כמו שצריך – עם ביצה חומה מהבילה שנמסה בפה, פרוסות בשרניות ועסיסיות של חציל, תפוח-אדמה נימוח בגלימת כמון וכורכום שקופה, ירקות פריכים, בצל ופטרוזיליה מתפצפצת וטחינה וחומוס ונגיעת עמבה.
בקיצור: יופי של פיתה, עמוסה בכל טוב, טעימה ומשביעה. הכל טרי מאד, אין טעמי לוואי סינתטיים, נתקלים שם באנשים נחמדים ואפשר גם סתם להתבודד על הבר עם המנה, שתייה ועיתון ("מיזנטרופ-פרנדלי").
אחרי כמה ביקורים במקום, נשארתי איתן בדעתי שמדובר באחת ממנות הסביח הטובות בארץ. הסוד הוא באיכות השילוב בין הטעמים והמרקמים השונים. יש הרבה טעמים עזים בסביח, ולדעתי החכמה היא דווקא ליצור שילוב עדין שלהם ולא לתת לאף אחד להשתלט. וגם לדעת לבחור עמבה וכמה ממנה לשים – לא טריוויאלי.
בין אם אתם ממכורי הסביח של עובד או מחסידי עובדיה, ממעריצי המיתולוגי של נגבה ברמת-גן, חובבי פרישמן וטשרניחובסקי – או פרילנסרים של סביח כמוני – ממליץ.
28 ביולי 2012 ב-23:35 //
יקר חושילינג!!
29 ביולי 2012 ב-12:04 //
אכן, סעדתי שם סמוך לפתיחה והופתעתי לגלות שכמה "ילדים שכנזים" מכינים מנה כה טובה ועם כל הלב. עד כמה שזכור לי היה להם גם קובה מצוין. שמח לשמוע שהם שומרים על הרמה, כן ירבו.
30 ביולי 2012 ב-09:47 //
לפי הבנתי המנה עולה יותר מ20 שקלים???אם כך קיימת אותה בעייה עם פלאפל בפיתה שעולה 17 שקלים.עדיף לדלג לחומוסייה הקרובה ,להזמין מנת חומוס פול מהביל,שתי פיתות,חמוצים,שני כדורי פלאפל גם על חשבון הביית,לשבת בנוחות במזגן ,מלצרית…והכל באותו כסף ,אולי שקל יותר.האסימון נפל לי כשהיתי נוהג לאכול בורקס בלוינסקי.המחיר הגיע קרוב למה שאני מקבל בחומוסייה ממוצעת ולכן דילגתי,
30 ביולי 2012 ב-09:50 //
כתוספת לתגובה כמובן שכל המנה מגיעה בצלחת בוהקת, ואם יש לך גרוב לחציל הבעלביית יביא לך תוספת חצילים עם החמוצים,
31 ביולי 2012 ב-01:10 //
עשרים ש"ח למנה? לא האמנתי שאראה את היום הזה מגיע.
זה נשמע מוגזם, לא משנה כמה זה טעים.
1 באוגוסט 2012 ב-16:04 //
היית שם היום והיה שווה, בעל הבית לא שמע על הפוסט אז הבטחתי לו לינק (לא לפני שחקרתי אותו באזהרה אם הוא לא שילם לך.. :-)).
תמיר- נראה לי שאבו שוקי התכוון שזה עולה עם השתיה יותר מ-20. לי זה עלה 17 ש"ח למנה (אני הולך למסעדות & חומוסיות & סביחיות לאכול, לשתות אני שותה בבית).
1 באוגוסט 2012 ב-17:32 //
גרי, תמיר – מה לא היה ברור במשפט "20 וקצת שקלים… פלוס שתייה"?
ציון – 17 ש"ח למנה, עוד כמה שקלים לשתייה, תלוי איזה. סה"כ 20 וקצת, כאמור.
תמיר – מדי פעם טוב לאכול משהו שאיננו חומוס, כדי לאפשר למערכת העיכול להתכונן לחומוס הבא. "החומוסייה הקרובה" זה אבו איברהים – חומוס לא רע אבל כבד. חוצמזה שסביח טוב יכול לפעמים להביא בנאדם לרמות עונג קרובות לאלו של חומוס טוב. בעיקר אם אתה אוהב חצילים.
1 באוגוסט 2012 ב-20:17 //
אמנם אני כרגע ביחסים קרירים עם שחקני הספסל שנקראים אבו איברהים ,אבל נדהמתי לקרוא שאדמור החומוס אבו שוקי מכנה את החומוס ״כבד״….כלל וכלל לא כבד.
1 באוגוסט 2012 ב-22:31 //
אנשים אחרים מגיבים אחרת לאותה מנה. כמו שיש טעמים והעדפות שונים ככה לכל אחד מאתנו יש מערכת עיכול עצמאית. אז יכול להיות שאתה חסין אבו-איברהים. בשבילי הוא קצת כבד (לא כמו אשכרה, אבל בטח יותר מגליליים). או שאולי זה בגלל שהמקום מגיש הכל בנדיבות ובכך גורם לי לאכול יותר – גם זו אפשרות.