בבני-ברק אוכלים פלאפל ב-4 שקלים
בבני-ברק הזמן כמו עצר מלכת. גם הפלאפל במחירי שנות השמונים.
לא קשה למצוא אנשים שידברו על החסרונות והמגרעות של החברה החרדית. מעטים מכירים את הצדדים היפים שלה, ואת תרומתה לחברה בתחומים חשובים – כמו שימור מורשת הפלאפל.
הפלאפל והבאגטוסט, רבי עקיבא בני-ברק. 4 ש"ח לחצי מנה.
ביקור בבני-ברק של שנת 2013 הוא אחד הדברים הכי קרובים לנסיעה לחו"ל – אם כי, לא בהכרח החו"ל אליו הייתם בוחרים לנסוע.
ברחוב רבי עקיבא (הרחוב הראשי ורחוב המסחר העיקרי של בני ברק, המחבר בין ז'בוטינסקי מול מכון מור לרחוב אהרונוביץ', לשעבר השומר) מצד אחד כולם ישראליים והרוב אפילו מדברים עברית, ומצד שני – קשה להאמין שזו ישראל, או לפחות לא איזו פריפריה רחוקה.
בית הגלידה, השלט של בנק ירושלים, פלאפל נחום, חנות הצילום, המניין הבלתי נגמר של איצ'קוביץ' כמובן – ועוד הרבה עסקים ומוסדות תרבות אחרים, לפעמים בשינוי בעלות כזה או אחר, עדיין יושבים באותו מקום בו היו לפני 30, 40 שנה ויותר.
רחוב רבי עקיבא בבני ברק. לא השתנה הרבה.
פלאשבק לשנות השמונים
הזמן עמד מלכת וגם המחירים בחנויות לא השתנו הרבה. בחנויות של רבי עקיבא ובני-ברק בכלל, אפשר לעיתים למצוא מוצרים שונים בחצי המחיר ופחות מאשר בתל-אביב. הטקסטיל הסיני, לדוגמא, לא פחות איכותי ברבי עקיבא מאשר בשוק הכרמל, ובכל זאת עולה חצי. מנת פלאפל עולה בבני-ברק החל מ-6 שקלים – אבל עוד נגיע לזה.
זה לא שהעיר לא השתנתה. יש תנופת בנייה מטורפת, ולא של מגדלים אלא של בתי מגורים צפופים. בני-ברק גם נראית לא רק פחות מוזנחת מאשר לפני עשרים שנה אלא גם פחות מוזנחת מאיזורים מסוימים בדרום תל-אביב. קיינד אוף מייק יו ת'ינק.
בבני-ברק אין צדק חברתי אבל יש ערבות הדדית, שזה כבר הרבה יותר ממה ששאר ישראל יכולה להתיימר לו. בבני-ברק אנשים לא נשארים בלי פת לחם, בלי בגד או מקום לישון בו. יש עוני אבל אין חרפה.
פלאפל נחום בפינת רחוב השומר/כהנמן.
מנה של פלאפל נחום. אחד מהם.
מעצמת הפלאפל בני-ברק
בשנות השמונים הפכה בני-ברק למעצמת פלאפל. לאורך רבי עקיבא וסביבו, מסלול של כקילומטר וחצי, שגשגו בנקודת זמן מסוימת למעלה מ-15 פלאפליות.
אהבתי במיוחד את "ההונגרי", דוכן ללא שם בפינת רחוב יחזקאל שמכר מנות פשוטות להפליא, עם סלט וקציצות בלבד. בשיא ימי ה"פלאפל חופשי", התוספות היחידות בדוכן שלו היו טחינה דלילה, חריף ופרוסות של פלפלים אדומים כבושים.
אבל הקציצות הלוהטות של ההונגרי – חרדי מזוקן, ממושקף ולבן שיער בעל פנים רכות וקול חרישי – היו הכי טעימות בבני-ברק, שרוב הפלאפל שלה היה טוב עד מצוין.
פלאפל נחום המקורי.
בית התבשיל. לא יישאר יהודי רעב.
חצי מנה ב-4 שקלים, 6 עם צ'יפס
בבני-ברק של היום יש הרבה יותר באגטים, שניצלים ופיצה מאשר פעם (אפילו היה סכסוך פיצריות יצרי במעורבות של רבנים), אבל הפלאפל הוא עדיין אוכל הרחוב הכי פופולרי. החומוסיות עדיין נפקדות.
קצת כמו בעזה, אני מניח, הפופולריות של הפלאפל נובעת קודם כל מכך שמדובר באוכל הזול ביותר שאפשר לאכול "בחוץ".
הכי זול, אם אינני טועה, הוא הדוכן שמול פינת חזון-איש, שמוכר מנת פלאפל ב-6 ש"ח וחצי מנה ב-4 ש"ח. תוספת צ'יפס: 2 שקלים.
אטרקציה נוספת היא מבחר הדוכנים והפלאפליות המכונים "פלאפל נחום", פחות או יותר המקביל המקומי למותג חינאווי היפואי (אני בטוח שיש גם מוסך נחום ומספרה נחום) ויש שיאמרו לאבו שוכרי באבו גוש. הדוכן הוותיק וכנראה "המקורי" הוא זה שליד גן ורשה.
ההונגרי כבר לא שם, למרבה הצער, אבל במקומו עומד באותו מקום "פלאפל האחים". ככה זה, בבני-ברק המסורת חזקה מהכל.
1 באוקטובר 2013 ב-06:18 //
ברחוב ירושלים יש פלאפל דרור, שמעתי שנקי וטעים, בתכלס לבני ברק יש תרבות אוכל שאין במקומות אחרים (למעט ירושלים ושאר ריכוזים חרדיים גדולים) – צ'ולנט וקיגעל והרינג ועוד מאכלים, ושאפשר להשיג גם באמצע השבוע בלילה ולא בהכרח רק לכבוד שבת
1 באוקטובר 2013 ב-08:54 //
למי שמעוניין בעוד על בני ברק – פוסט שכתבתי בבלוג שלי http://dudihol.blogspot.co.il/2013/08/blog-post_29.html
בלוג החומוס שלך מעולה, בעקבותיו הגעתי למקומות מקסימים
1 באוקטובר 2013 ב-08:56 //
… וגם כתבתי בעבר על חומוס בבלוג שלי : http://dudihol.blogspot.co.il/2012/05/blog-post_21.html
1 באוקטובר 2013 ב-11:30 //
דרך אגב, גם בחולון לא חסר מנות פלאפל ב5-6 שקלים
1 באוקטובר 2013 ב-13:00 //
תמיד משעשע אותי שחצי מנה, עולה יותר מחצי המחיר של מנה.
וגם כאן, במנות הזולות, חצי מנה עולה 2/3 ממנה שלמה.
2 באוקטובר 2013 ב-12:52 //
אם הישראלי המצוי, במיוחד התל אביבי הפלצן היה לומד מהחרדים קצת על תרבות צריכה והתאגדות, היה יותר זול לחיות במדינה המטורפת הזאת.
כשאנשים כאן הם פראיירים שמשלמים כל סכום מטורף שדורשים מהם על אוכל או על כל דבר אחר, המחירים כאן משתוללים.
בבני ברק לא היו משלמים כמעט 40 שח על תפוח אדמה בפיתה(אייל שני), זה בטוח. בבני ברק לא יעמדו בתור בשביל לשלם 10-8 שקלים על סופגניה בגודל של ביצה(רולדין).
3 באוקטובר 2013 ב-20:59 //
סולידריות של עניים: נו באמת. הסולידריות הנחמדה, ה"אותנטית" הזו של המסכנים שאין להם ברירה, היא ממש לא מקום שבו הקוראים רוצים להיות. בבני ברק, אחרי שהקבלן מקבל טופס 4, הוא מוסיף עוד שתי קומות. ככה חוסכים בעלויות. כשהקונים עניים, מעגלים פינות. ככה מורידים מחירים – חותכים את התקנים, האגרות, המיסים, הארנונות, עובי הדופן, תקן הרצפה, רוחב חתך קורת הבטון, שולי הכביש וכולי. כל ערב שבת יש הצפות ביוב בבני ברק. למה? כי הדירות מתוכננות על ידי מהנדסים שלא יודעים שבדירה גרים מעל עשרה בני אדם. הם לא מעלים על דעתם שבמגדל של מאה דירות גרים יותר מאלף דיירים, ושהמקוואות מתמלאות (ומתרוקנות) בבת אחת יחד עם הדירות האלה. כשחיים על הקצה, גם מנה פלאפל עולה מעט. אתם לא רוצים להעריץ את המחיר הזה אם אתם מבינים מה מגיע יחד איתו. אתם מעדיפים את מחיר הפלאפל בנורבגיה, יחד עם מה שבא איתו. טייק מיי וורד פור איט
4 באוקטובר 2013 ב-18:28 //
טוב.
מומלץ אצלי 🙂
אסתי
6 באוקטובר 2013 ב-13:32 //
אה הא ! יפה אמרת "מיכה" אבל פה זה לא נורבגיה . אתה גם משלם יקר במדינת ת"א ובכלל מדינת ישראל וגם חי בזבל . אז אם חיים בזבל למה לשלם כל כך הרבה??? ובכלל בגלל שחיים פה בזבל אין ממה לשלם וכל המדינה הזאת חייה ממינוס בבנק, אשראי, הלוואות כן וגם ירושות !!!
9 באוקטובר 2013 ב-10:47 //
פלאפל נחום הכי טעים בבני ברק. משתווה לטעמו של הפלאפל הכי טוב בירושלים בשכונת הבוכרים מול בית הכנסת מוסאיוף (ליד הזקן שעושה לאפות בתנור חימר).
המחיר כמדומני 14 ש"ח פלוס מינוס, בתפריט: רק פלאפל ותו לא, החצילים מטוגנים ואין צ'יפס (בסך הכל מדובר בתימני..), הפלאפל פריך ובעל מרקם די גס.
אגב בפלאפל הירושלמי בבוכרים מוכרים גם פלאפל או סביח בזלאביה – סוג של סופגניה תימנית.
פלאפל נחום: רבי עקיבא פינת סוקולוב, בני ברק
הפלאפל בבוכרים: רחוב אדוניהו הכהן, ירושלים
18 באוקטובר 2013 ב-16:59 //
בני ברק רק "נחשבת" לעיר בישראל אבל בבני ברק החיים מתנהלים לפי חוקי בני ברק ואז אפשר למכור בחצי מחיר כי אין עוד שותף של 60% והמבין יבין.
20 באוקטובר 2013 ב-17:22 //
בפלאפל רצון (קינג ג'ורג', מדינת תל אביב טפו טפו) מוכרים מנה ב-6 שקלים. וכיוון שאני אוהב את הפלאפל שבמנה, וכל הסלטים פחות מעניינים אותי, אני לוקח מנה עם כדורים בלבד. עכשיו תראה לי מקום בבני ברק ששם לך ב-6 שקלים יותר מ-10 כדורים במנה, ואז נדבר על ערבות הדדית, ביקוש והיצע.