אם יתמזל מזלכם אולי תצליחו לשים יד על גרגרי חומוס ירוקים טריים (לא מיובשים), או טוב מזה – על ממרח החומוס הירוק, מאכל נדיר שאפשר ליהנות ממנו רק כמה שבועות בשנה.

האביב (שבו, בערך, היינו אמורים להיות עכשיו) הוא עונת "הירוקים". בימים האלה תתקשו כבר למצוא בשווקים שום ירוק, ולעומת זאת אפשר כבר למצוא שקדים ירוקים, ואם תזדרזו ויהיה לכם מזל אולי תצליחו לשים יד על חימצה ירוקה שממנה אפשר להכין חומוס ירוק.

גרגרי חומוס ירוקים בתרמיליהם. תצלום: שרון מלכי.

חומוס ירוק. דוכן באום אל פחם. תצלום: שרון מלכי

ממרח החומוס הירוק הוא מאכל נדיר שאפשר למצוא במשך תקופה קצרה של שבועות בודדים בעיקר בישובים ובאזורי יישוב ערביים, כמו בעיר העתיקה של ירושלים, בגליל או במשולש.

מדובר בממרח חומוס לכל דבר, רק שבמקום להכין אותו מגרגרי חימצה מיובשים שהושרו ובושלו מכינים אותו מהקטניה הטרייה, לא יותר מיום או יומיים אחרי שנקטפה.

ההכנה פשוטה להפליא: חולטים קלות את הגרגרים הירוקים (כמו ברוקולי או אספרגוס) וממשיכים כרגיל.  מקובל לתבל קצת פחות, כדי שאפשר יהיה להרגיש את הטעם הייחודי של החומוס הירוק (בכל אופן, כדאי לתבל בקצת כמון ולו כדי לסבול מפחות גזים אחר-כך).

בגרגרי החומוס הירוק משתמשים גם לסלטים תבשילים שונים ואפשר פשוט לקלות אותו, לפזר מלח ולאכול, כפי שעשו כבר בימי קדם (אל תחמיצו את הפוסט המצויין "חומוס מחומוס ירוק" של איתמר ב"ז בבלוג אוגנדה, ירושלים).

החומוס החלוט אמור להיות רך עד פריך קלות, לפי הטעם והשימוש הרצוי. שלא במפתיע (ע"ע הפוסט של איתמר לעיל) זה לא תמיד עובד – אם החומוס נקטף ברגע הלא נכון או בילה שעה מיותרת אחת בדרך לסיר, הוא עלול להיות עיקש יותר.

אם זה קורה אפשר לאדות או לבשל אותו עד שיתרכך – בכל מקרה זה תהליך קצר משמעותית מאשר ריכוך חומוס יבש.

אבל הסיבה לאכול חומוס ירוק היא לא עדיפותו המוכחת לחסרי הסבלנות ואפילו לא ערכיו התזונתיים הכבירים (רובם הולכים לאיבוד בייבוש ו/או בבישול ממושך) אלא הטעם השונה – לגמרי שונה – מהחומוס המיובש והמבושל. הוא דומה קצת לפול ירוק או לשעועית ירוקה (ללא התרמיל). דומה אבל שונה – אין ברירה אלא לטעום.