עונת הבמיה נפתחה רשמית השבוע, לפחות מבחינת כותב שורות אלה. על הכיריים מונח עכשיו סיר עם תבשיל במיה בעגבניות, שאמנם ייאכל רק מחר אבל ריחו כבר מלטף את הנחיריים.

עונת הבמיה המאד-תיאורטית בישראל היא סביב הקיץ, יוני-ספטמבר ככה. לפעמים היא מגיעה קודם ולפעמים קצת אחרי, לפעמים במחיר עממי (5-10 ש"ח לק"ג) ולפעמים מופקע (15-20 ש"ח).

עונת הבמיה נפתחה ועוד ב-5 ש"ח לק"ג.

השנה נראה היה שהבמיה קצת מדשדשת. עבדכם הנאמן, לפחות, לא אחז בתרמיל במיה אחד ראוי (אני קצת מגזים בשביל הדרמה) עד השבוע, כשנתקלתי בארגז היפה שבתמונה אצל ירקן מקומי.

כשנתקלים בערימה מרנינה שכזו (ועוד במחיר של 5 ש"ח לק"ג) הנוהל פשוט: למלא בלי אבחנה פי שניים ממה שאתם מתכוונים לבשל (יש הרבה פחת בזן המקומי של הבמיה).

לתוצאות אופטימליות, וודאו שאתם מבשלים את הבמיה עוד באותו יום, או לחלופין – בוררים, מנקים, מייבשים היטב ומאחסנים בכלי מכוסה במקרר – וגם אז אין לכם יותר מדי זמן. במיה היא ירק (פרח, למעשה) עדין ומפונק. טפלו בה טוב והיא תהיה טובה אליכם. הזניחו אותה כמה ימים במקרר והיא תהפוך למשהו מריר ומכורכם.

ואם כבר יש לכם במיה ואתם רוצים לבשל אותה, אז המתכון שכדאי להתחיל בו הוא המתכון הקלאסי של תבשיל במיה בעגבניות. עדכנתי ושיפרתי קצת כדי שגם אתם תהנו (לי, כאמור, מחכה למחר סיר נחמד).

ותודה לינון אורן על הקופי שבכותרת. כנסו לאתר החדש שלו.