אבו כמאל, שד' וושינגטון פלורנטין
קרוב לקצה השדרה המתחדשת, באחת הנקודות הדרומיות בפלורנטין, אבו כמאל הוא מקום שונה שעושה חומוס מסוג שמאד לא אופייני לאזור. למתקדמים.
אבו כמאל חומוס פול ירושלמי
כתובת: שדרות וושינגטון 30, תל-אביב
טלפון: 052-3333467, 054-7829881
שעות פתיחה: א-ו' 8-24:00 + שבת
עדכון אחרון: 30.11.2013
בשנים האחרונות נפתחו בשכונת פלורנטין לפחות 7 חומוסיות שאנחנו יכולים לחשוב עליהן. מתוכן שרדו בינתיים רק פאוזי פול, חומוס חסון וגרגר הזהב (החדשה בלוינסקי. בקרוב ביקורת), שהצטרפו לחומוס בית לחם הוותיקה.
אם סופרים גם את רוני פול, הנמצאת בפאתי השכונה ממערב, מדובר בחומוסייה אחת לכל 1500 תושבים בערך, שזה לא מעט. ובכל זאת רבים מהפלורנטינאים מעדיפים לנסוע ליפו.
אבו כמאל, החומוסייה הזעירה שנפתחה לאחרונה על וושינגטון, היא תוספת מעניינת לשדרה המתחדשת הזו. היא הראשונה להציע חומוס ירושלמי (האחרות קרובות יותר לסגנון הגלילי או היפואי) והראשונה שהתפריט שלה כולל גם בשר (קבב, סנייה ובעתיד אולי גם מעורב ירושלמי).
החומוס של אבו כמאל הוא מתת-ז'אנר שאנחנו מכנים לפעמים "חומוס למתקדמים" – חמצמץ ובעל מרקם גס למחצה, מתובל היטב וטעים. נהנינו ממנת החומוס-גרגרים שלקחנו, למרות שאנחנו מעדיפים את הגרגרים רכים יותר (עדכון: הם התרככו…). ציפינו שהחומוס הזה ישאיר אותנו כבדים, מה שלא קרה.
המנות של אבו כמאל מוגשות בצלחות פלסטיק דמוי-חרס כפי שאפשר לפעמים לפגוש בעיר העתיקה של ירושלים, כשלצדן צלחת ובה פלחי ירקות טריים, זיתים מצוינים ורוטב פלפלים חמצמץ. הפיתות רכות ועסיסיות. השירות לבבי.
אם אתם מהסביבה, יש סיכוי טוב שהחומוסייה הזו והאוכל שלה לא דומים לשום דבר שאתם מכירים. שווה לנסות לפחות פעם אחת. אנחנו יצאנו משם קצת אמביוולנטיים ובכל זאת נראה שנתקשה לא לחזור (עדכון, 30.11.2013: חזרנו פעמיים. יש מגמת שיפור ונמשיך להגיע).
17 בנובמבר 2013 ב-09:30 //
אבו כאמל הגיע מירושלים הרחוקה.
השמועות מספרות שאייל שני בעצמו הביא את ידידנו העירה.
ידיו נחשבות לעילוי בכל הנוגע לטיפול בבשר, ומכאן ברורה הרחבת התפריט.
מעניין מאוד לטעום את החומוס. בעיניי הכתבה לא אפשרה הבנה מעמיקה שלו.
כך או כך – מי שלא טעם את הקבב של אבו כאמל, ראוי שיעשה זאת.
ויפה שעה אחת קודם.
20 בנובמבר 2013 ב-14:06 //
אלוהים יודע איך הרדאר שלכם עובד.
המקום נפתח רק לפני 12 יום וכבר איתרתם אותו.
התרשמות מהיום בצהריים.
אבו כמאל (א"כ) קיבל אותי במסעדה ריקה (לצערי).
לא"כ היה זמן לספר לי קצת שאכן אייל שני הביא אותו ל"המזנון", המסעדה שלו באבן-גבירול בת"א.
א"כ, קצב בהכשרתו, הכין את הקבבים במסעדה של שני ולטענתו של א"כ עד היום גם שנתיים אחרי עזיבתו את המסעדה, הקבבים שם עדיין קרויים על-שמו.
בשל בעיית רישוי במסעדה החדשה של א"כ אין לו עדיין רשות להכין קבבים על האש, אלא רק סינייה בתנור.
כיוון שלא התחשק לי סינייה ולאכזבתי כחובב קבבים לא יכולתי לבוא על מבוקשי, הסתפקתי במסבחה.
המסבחה של א"כ שונה מהקומבינציה המוכרת, כיוון שהוא אינו מערבב את המרכיבים, אלא מרכיב את המנה כך:
מנת חומוס בתחתית הצלחת, גרגרי חומוס על החומוס, על הכול טחינה ומעליה פטרוזיליה קצוצה ושמן זית.
אישית, אני מעדיף את הגרסה המעורבבת היטב, אך גם המנה הזו טעימה ואינה כבדה כלל.
לבקשתי א"כ הביא לי צלחת קטנה ובה מעט חומוס ללא תוספות, כדי שאוכל לתהות על החומוס הבסיסי, והוא מרצונו הטוב הגיש לי צלוחית נוספת של פול (בתוספת פלפל חריף קצוץ בתוכו).
החומוס מעט גרגירי כיוון שלדבריו הוא מכין אותו בכתישה ידנית ולא במכונה כלשהי.
אהבתי מאוד את המסבחה ואת הפול.
החומוס גם היה טעים, אך כיוון שטעם המסבחה היה ניכר בפה, קשה היה לי לבחון אותו או ליהנות ממנו כפי שמצופה בביקורת על חומוס ללא תוספות מעליו.
כמה מילים על א"כ.
הוא מגיע בכל יום בשעה 6 בבוקר להכין את החומוס (שהושרה לדבריו במהלך הלילה הקודם במים ומעט סודה לשתייה).
האיש חביב מאוד, לבבי וחשובה לו מאוד הביקורת ולו כדי שיוכל לשפר.
הוא אכן איש של בשר במקור ולא איש של חומוס וככזה הצלחה בהכנת החומוס אינה מובנת מאליה ולכן רצוי לפרגן לו.
שילמתי 16 ש"ח עבור המסבחה (יתר הטעימות און-דה-האוס).
אגב, בצאתי מהמקום נכנס אליה הזמר שלמה בר (הברירה הטבעית).
לא ברור לי איך אדם חובש כיפה נכנס למסעדה שאינה כשרה וגם פתוחה בשבת.
כן ברור לי, שהוא נהנה מכל ביס.
בשורה התחתונה: אבוא שוב. בוודאות.
30 בנובמבר 2013 ב-19:55 //
בקשר לחומוסיות בפלורנטין – גם חומוס חסון בהרצל עדיין איתנו
30 בנובמבר 2013 ב-20:18 //
נכון. שכחנו ונתקן.
19 בדצמבר 2013 ב-21:45 //
היינו שם היום בשעות הצהריים. לא ידענו שהמקום ככ קטן. יש שם שלושה שולחנות ובר לאורך הקיר. ישבנו על הבר כי לא היה מקום, מה שלא היה הכי נח, אבל בקטנה. גם לא נח לאבו כאמל שלא יכל לראות אותנו ולהיות פנוי אלינו.
מה שבעיקר הפריע לנו, זה שהחומוס היה קר והגרגירים קפואים, או לפחות בטעם קפוא. מה שמאד הפתיע אותנו. מה הכוונה חומוס קר: הוא לא יצא מהסיר, אלא מכלי נירוסטה שישב על עגלת קירור. אולי זה עניין של טעם, אבל אני רגיל לחומוס חם או חמים, לא קר.
היו אנשים שישבו שם שנדמה לי שהזמינו מנות שניות. וחלק כתבו בתגובות קודמות שבוודאי יחזרו לשם פעם נוספת. אני יצאתי בתחושה שכנראה שאנחנו לא.
23 בדצמבר 2013 ב-18:02 //
חומוס גאוני, אישית מאוד אהבתי – טעם של חומוסיה אותנטית מירושלים העתיקה כאן בשכונה.
סוגיית החומוס הלא-מאוד-חם אכן עלתה, האיש טוען שחומוס לא מגישים חם. אולי אם עוד אנשים ינסו לשכנע אותו העניינים אכן יתחממו. בכל מקרה, חם או לא חם – מומלץ ביותר !
23 בדצמבר 2013 ב-18:58 //
זה נכון – חומוס לא מגישים חם. מה שגורם למנת חומוס טובה להיות חמה או חמימה זה שמוסיפים לה גרגרים חמים ומעט מים מהסיר ו/או פול חם או מסבחה חמה או שניהם (במסבחה, בשונה מחומוס, חימום עדין וממושך הוא דווקא פרקטיקה מקובלת. סיבה אחרת שחומוס יכול להיות חמים, הוא אם אוכלים אותו מייד אחרי הטחינה. זה קורה לעיתים רחוקות ולא תמיד זה סימן לטובה, כי התחממות יתר של החומוס במהלך הטחינה הורסת את הטעם. זה כמובן משהו שלא קורה בטחינה ידנית אלא רק כשמשתמשים במיקסר תעשייתי או במעבד מזון.
ובקיצור: אפשר להציע לאבו כמאל לשמור סיר עם גרגרים ומים חמים ולהוסיף על המנה, כי ככה רגילים התל-אביבים.
11 בינואר 2014 ב-17:38 //
חומוס גרוע
חומוס בייתי לא במיטבו
הו לא איש של חומוס
בתור אחד שאוכל חומוס שמכנים בבית זה התוצאות הראשונות שמקבלים
אני אחזור לטעום את הקבב נקווה לטוב
חומוס בקטנה ליד המאכלים האחרים
4 באפריל 2014 ב-19:01 //
אבו כמאל שינה השבוע את שן החומוסיה לאבו עומר. אולי תרצה לשנות