איך ומדוע מכינים את הארבעס, חטיף החומוס האשכנזי.

כשנולד ילד חדש (בדרך-כלל בשבת שלאחר הלידה), נהגו בקהילות אשכנז להזמין קרובים וחברים לשלום זכר ("שולם זוכר"), סעודת מצווה שבמרכזה הארבעס. יש מחלוקת לגבי מקור המנהג. יש שאומרים שה"ארבעס" (חומוס ביידיש) נועד להזכיר את הפסוק "והרבה ארבה זרעך כגרגרי חומוס אשר בשוק לוינסקי". זה מתחבר למנהג אחר, שלא השתמר: לאכול ארבעס בראש-השנה ולצטט את הפסוק מבראשית.

לשיטה אחרת, אכילת הארבעס נועדה לציון סמלי של אבלות (אכילת קטניות נחשבה באירופה למנהג אבלים) על הילד. זאת, ברוח המדרש שאומר שברחם אמו התינוק יודע הכל, ורגע לפני לידתו מכה בו מלאך ה' על שפתו העליונה וגורם לו לשכוח הכל (וזה מקור החריץ שבין השפה העליונה לאף).

בכל אופן, הארבעס כל-כך טעים שהפך אצל רבים – בעיקר במשפחות דתיות וחרדיות – לחטיף שמכינים ומגישים לעיתים קרובות, בשמחות וחגים וסתם בערב שבת. יש בבני-ברק אפילו גמ"ח ארבעס לשלום זכר.

המצרכים:
גרגרי חומוס יבש
מים לבישול
סודה לשתייה
מלח ופלפל שחור בשפע

אופן ההכנה:
א. כמו תמיד עם חומוס: מנקים היטב, משרים ללילה אחד לפחות במקרר, ואז שוטפים ומבשלים. המים צריכים לכסות את החומוס בשכבה של 2-3 ס"מ לפחות.

ב. לסיר הבישול מוסיפים מעט סודה לשתייה (בערך רבע כפית לכל ספל גרגרי חומוס יבש). במהלך הבישול, הנמשך כשעה וחצי, מסירים (יענו, מקפים) את הקצף שעולה על-פני המים (פחות גאזים אחר-כך). לא מוסיפים מלח, כי המלח גורם להתקשות של הגרגרים.

ג. בסיום הבישול, כשהגרגרים אל-דנטה (נימוחים אך לא מתפוררים) מסננים, בוזקים מלח וגורסים פלפל שחור. אני אוהב להוסיף גם קצת שמן זית.

ד. אוכלים ולא מאמינים שזה יכול להיות כל-כך טעים.