סניפי חומוס אליהו ברחבי הארץ נפתחים בערך בקצב שבו כותב שורות אלה מצליח לאכול חומוס (טפו טפו, חמסה חמסה). הפעם מדובר בסניף שבשדרות יהודית, בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב. כתבנו – כלומר אני – ביקר וטעם. אין הרבה הפתעות.

חומוס אליהו, סניף שדרות יהודית
כתובת: שדרות יהודית 27
שעות פעילות: א'-ה' 16:00- 9:30, שישי עד 13:30
טלפון: 03-5536615
חומוס אליהו בפייסבוק

תאריך פרסום מקורי: 5 במאי 2016

עם 29 סניפים ברחבי הארץ, מקצרין ועד אילת, חומוס אליהו היא כיום רשת החומוסיות הגדולה בישראל. אפשר להתווכח אם בצדק או לא, אבל קשה להתווכח עם ההצלחה ועם זה שהרבה אנשים באמת נהנים לאכול את החומוס של אליהו ומוכנים להישבע שזה החומוס הטוב בעולם.

לסניף ברחוב יהודית הגעתי בגפי, בשעת צהריים אביבית ורעבה. את פניי קיבל מלצר קל רגליים אם כי מעט פלגמט (מודעה שתלויה בחזית סיפרה ש"בחומוס אליהו מחפשים מלצריות חייכניות…". אולי זה קשור). הוא שאל מה אני רוצה לאכול. שאלתי "מה המנה המומלצת" והוא ענה מייד בלי היסוס "חומוס שקשוקה". אז הזמנתי חומוס פול ומים מינרלים.

מאוחר יותר הבנתי שהשקשוקה שמוגשת בסניף הזה היא "השקשוקה המפורסמת של מיקל שישו ממשחקי השף" (לי זה לא אומר הרבה, אבל שישו הנ"ל עושה רושם של בחור נחמד, והוא – או עובדיו – ללא ספק יודעים להכין חומוס).

המנה שלי הגיעה בין רגע, עם פיתות תפוחות, פרוסות חמוצים, זיתים וסחוג ירוק. אין ספק: זריזות היא שם המשחק במקום הזה (מהתמונה של המקום כפי שהוא נראה מהרחוב, אפשר לקבל בטעות את הרושם שהזריזות הייתה בגלל שהיו מעט אנשים, אבל כשהגעתי היה שם הרבה יותר מלא, וגם בפעמים אחרות שעברתי שם הוא מעולם לא נראה נטוש כמו ברגע הספציפי והלא משקף שבו צילמתי אותו).

המלצר לא שאל ואני לא אמרתי, אבל כמובן שהייתי מעדיף לקבל את מנת החומוס פול שלי עם גרגרים, פטרוזיליה, וגם עם פחות פפריקה – אם כבר מקטרים.

ומצד שני, המנה הייתה טובה מאלו שאכלתי בסניפים אחרים של אליהו, בתל-אביב ובירושלים. החומוס וגם הפול, היו טיפ-טיפה דלילים לטעמי, אבל שניהם היו טעימים בהחלט ובעיסת הפול שייטו פולים נימוחים שפיצו על היעדר הגרגרים.

גם הזיתים והפיתות היו לא רעים. החמוצים, לעומת זאת, היו עייפים ומאכזבים. גם המים שהזמנתי נשכחו (אך הגיעו תוך רגע ברגע שהזכרתי).

בסופו של דבר עזבתי את המקום כשאני שבע ובסך-הכל מרוצה, אבל אחרי שהשארתי 33 שקלים על מנת חומוס פול ובקבוק מים מינרלים קטן. סכום קצת מופרז שתמורתו אפשר היה לצפות למעט יותר. ואם לא די בכל זה – רק אחרי שהלכתי התברר שעדשת המצלמה הייתה מלוכלכת והתמונות נראות כאילו צולמו דרך עדשת-וזלין.

נאלצתי להגיע למסקנה שזה לא היה היום שלנו – לא שלי ולא של חומוס אליהו – ואיאלץ לחזור.