ברייקינג: ניימן, האיש שלנו למשימות מיוחדות במזרח אירופה, מצא סופסוף חומוסיה טובה בבירת פולין – עם חומוס טוב, פיתות אמיתיות ופלאפל שמצדיק התפייטות. בדרך לשם הוא נדבק קצת במחלת הפאסיב-אגרסיב הפולנית, עמכם הסליחה.
ניימן 3.0

LAF LAF Humus Falafel House
כתובת: Marszałkowska 68/70, 00-545 Warszawa, פולין
שעות פתיחה: שני-שישי 11-21:00 שבת-ראשון 12-20:00
טלפון: 48-530-361-646 +

בעקבות הצלחת הביקורת הקודמת שכתבתי על חומוסיה בוורשה, ביקש ממני אבו שוקי ביקורת על חומוסיות נוספות.

החלק הראשון של המשפט הקודם לא נכון, והחלק השני מעולם לא קרה.

כי האמת היא, ואני מצטער להיות בתפקיד ה-whistle blower פה, שכשהצעתי לשוקי למלא את חובתי החומוסאית, ולדווח על החומוסיה האהובה עלי בוורשה, הוא אמר – אתם רוצים לשבת לפני שאתם קוראים את המשפט הבא -"התגובות בפוסט על מנגו כבר נותנוחת כיסוי לא רע של נושא החומוס בוורשה". מזעזע, שערורייתי ומראה על חוסר נאמנות מוחלטת לקוראים, אני יודע.

[תגובת המערכת: זה מסע ציד מאורגן וממומן. לא היה כלום כי לא יהיה כלום ואין כמו במבה ]

האמת המלאה, אם אנחנו כבר בקטע של כנות, היא שאבו שוקי המשיך וכתב "אל תבין מזה שלא ארצה עוד ביקורות, בהנחה שיתחשק לך לכתוב". שזה קצת כמו לשאול ארנב אם יש לו דודא על גזר.

מכל החומוסיות שדגמתי בוורשה, ואני אשכרה חושב שאכלתי בכולן, האהובה עלי היא לפלף (laf laf). הייתי שם בטח כבר עשרים פעם, וזה כרגע המקום שאני הולך אליו כשיש לי יום רע.

חומוס לפלף חבוי מאחורי מנזר דומניקני בסמטה חשוכה בפאתי וורשה. כדי להגיע אליו צריך לדפוק שלוש פעמים על דלת ברזל אימתנית, ולבקש מאב המנזר, פאול, להוביל אתכם במדרגות עקלקלות לפתח החומוסיה.

סתם, סתם. חומוס לפלף אכן שוכן ברחוב קטן וחבוי, אבל זה רחוב "קטן וחבוי" שמשתרבב מאחד הרחובות הראשיים ביותר בעיר. היחיד שתצטרכו לבקש ממנו הוראות הגעה לשם זה Google Maps, ויש מצב שגם הוא יגיד לכם "אין גבול לעצלנות? בשביל כזה רחוב ראשי צריך להשתמש בגוגל?". אבל בדמיון שלי רחוב קטן זה מספיק רומנטי, אפילו אם הוא יוצא מרחוב ראשי.

האופציות בתפריט כוללות חומוס עם שלל תוספות, כולל חמשוקה שהפך ממש לחלק מתפריט החומוס הסטנדרטי בוורשה. יש גם מנות אחרות, כמו מנת "השחיתות" בתמונה למטה (הכי למטה), אבל אנחנו פה בשביל החומוס.

איך החומוס? מצוין. קרם עדין, עם גרגירים נימוחים טוב-טוב וכמות נדיבה של שום. הוא מגיע עם פיתה בשרנית בסגנון ישראלי, דבר לא מובן מאליו בחומוסיות אירופאיות. הוא משביע, טעים והכי חשוב: לא נמאס גם אחרי הפעם העשירית.

עם זאת, הייחוד של המקום הוא דווקא… הפלאפל. פלאפל שהוא אידיאה אפלטונית; פריך מבחוץ, ירוק מבפנים. יש מנה של חומוס + פלאפל (ראו התמונה). היא אולי המנה המוצלחת במקום, מעדן גן עדן. אממה, היא גם מנת שחיתות כבדה שאחריה חייבים להזדחל לפאב הקרוב כדי לשטוף הכל עם וודקה.

אבל הסיבה אולי הכי חשובה שאני אוהב את חומוס לפלף – וסליחה מראש על הסובייקטיביות – זאת פשוט החומוסיה הטובה הראשונה שנפלתי עליה בוורשה.

כי אולי יש קייס לחומוס יותר מוצלח במאזט או בבכיף, אבל *אני* טעמתי אותו מאוחר מדי.

חומוסיה טעימה ראשונה במקום חדש זה כמו אהבה ראשונה. אולי יגיעו אחרות בהמשך, אבל את הראשונה לעולם לא תשכחו, ותמיד תחזרו אליו במחשבות ברגעים הקשים.