חדש בבלוג

עגבניות בטחינה, סוטול נעים

הפעם לא נדבר על חומוס, אלא עם משהו שקשור לאחותו של החומוס – הטחינה. יש גם זוג מתכונים נהדרים, וטיפ חשוב לשיפור המצברוח עד כדי סוטול.

עבדכם כבר הקדיש בלוג אחר לטחינה (זה שעולה כשמחפשים "טחינה" בגוגל) ולא מתכוון לעשות זאת שנית, אין מה לדאוג. האמת הפשוטה היא שבסלט העגבניות בטחינה נתקלתי לראשונה בחאג' כחיל, כשנח ליד מנת המסבחה שלו (זו עם הדגל, לכו תקראו אם לא קראתם, משהו טוב). כלומר, אולי זו לא הפעם הראשונה שראיתי את הסלט הזה, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שטעמתי ממנו ביסודיות – שלא לומר בכל פה.

לפני שעה קלה סיימתי לאכול צלחת נאה שהייתה מלאה בתפוחי-אדמה צלויים בסגנון עדות הווג'יז (תכף מתכון), ובסלט הזה – שהפעם אני הכנתי (תכף מתכון גם כן), כמו שנראה לי שהוא אמור להיות. אכלתי בהנאה גדולה, ועכשיו התחושה איך לומר… היא של סוטול נעים. הדבר היחיד שמשיג אצלי אפקט כזה שאני יכול לחשוב עליו כרגע, הוא המסבחה של אבו חסן (גם כן קשור לחומוס, לא?).

בקיצור: נראה לי שמתאים יותר להכניס את הפוסט הזה לבלוג של החומוס מאשר לאחד האחרים…

בכל אופן: מדובר בלהיט. לא צילמתי, למרבה הצער. בפעם הבאה. מה שנשאר לי הוא רק להמליץ לכם לנסות את השילוב הזה, שהוא גם פשוט להפליא להכנה וגם טעים בטירוף של הטירוף.

להלן שני המתכונים בכמויות ל-2 סועדים. בעצם שלושה מתכונים, כי ברוטב הטחינה אפשר להשתמש גם בנפרד מהעגבניות – נגיד, לנגב עם פיתה. אתם כבר תבינו.

[מתכון 1]

פלחי תפוחי-אדמה צלויים (מעדן שמיימי כשיוצא טוב)
המצרכים: 
5 תפוחי-אדמה בינוניים, טריים, קשים, חלקים ומושלמים.
מעט שמן טוב
פפריקה מתוקה, מלח
כן, עד כדי כך פשוט.

אופן ההכנה:
א. מנקים את תפוחי-האדמה עם שקוץ, זרם מים, ומעט סבון כלים. שוטפים היטב ומנגבים. לא מקלפים.
ב. בסכין טובה, חותכים את תפוחי-האדמה לפלחים בגודל וצורה של פלחי תפוז (בערך). 6-8 פלחים לתפו"א, בהתאם לגודלו.
ג. מכינים בצד מגבת גדולה או הרבה מגבות נייר, בשביל הידיים שהולכות להתלכלך.
ד. מכניסים את הפלחים לקערה, עם השמן והתבלינים. מערבבים היטב בידיים עד שהתערובת מכסה הכל בשכבה דקה. פלחי תפוחי-האדמה יקבלו צבע כתום מעורר תיאבון.
ה. מעבירים לתבנית ומכניסים לתנור בחום של 200 ומשהו מעלות. בתנור טוב ואחרי עשר דקות של טורבו בהתחלה, האפייה נמשכת כחצי שעה. עם תנור פחות טוב זה יכול לקחת זמן כפול. בשני המקרים – תציצו מדי פעם לראות שהעסק לא הולך לעזאזל.
ו. כשתפוחי האדמה מתחילים להשחים, אפשר להעביר לכמה דקות לגריל. לפני זה, תבדקו אחד, לראות שהוא רך בפנים (אם הוא לא – מנמיכים את האש, מוסיפים טיפה מים לתבנית, ואופים כמה זמן בחום נמוך יותר, נסו לא להגיע לשם).
ז. הצלע החדה של כל תפוח-אדמה אמורה לקבל צבע חום כהה ולהפוך פריכה. תפוחי האדמה אמורים להתפצפץ לכם קצת בפה מצד אחד, ולהיות נימוחים מבפנים מצד שני.

[מתכון 2]
סלט עגבניות בטחינה
המצרכים:

4 עגבניות בשלות אך מוצקות (מממ…)
בערך 1/4 כוס טחינה גולמית
מיץ מלימון אחד קטן מאד ולא מריר
שן שום קטנה אחת, רצוי משום טרי (עכשיו בעונה)
חופן קטן של פטרוזיליה טרייה, קצוצה דק
קצת מים, קצת מלח, ותחושה טובה לכמויות.

אופן ההכנה:
א. חותכים את העגבניות לקוביות לא מאד קטנות, ונזהרים לא לאבד את הנוזלים. מעבירים לצלחת עמוקה.
ב. מדללים את הטחינה בקצת מים, מוסיפים את הלימון, המלח, ושן השום – שנקצצה בסכין טובה, דק, לא נכתשה. מביאים את הטחינה למרקם אחיד אבל סמיך.
ג. מסננים את העגבניות מהנוזלים שהגירו. הכי טוב לעשות את זה עם הידיים, ולהתעלם באלגנטיות ממוצקי העגבנייה שמצטרפים לנוזלים. מוסיפים את מי העגבניה לטחינה, ומערבבים. מתקבל מין רוטב טחינה מאד טעים, לבדו או עם הרבה דברים אחרים.
ד. שופכים את הטחינה על העגבניות. בוזקים עוד קצת פטרוזיליה למעלה. זהו.

מה הקטע עם הסוטול
אני מצטער שהמתכונים לא מאד מדוייקים, אבל באמת – לכו עם הרגש ותטעמו. אם לא יצא לכם מעולה בפעם הראשונה אז בטח יצא בפעם השנייה (ואם לא אז תבקשו ממישהו שיודע לבשל להכין לכם. ראבק, אל תעשו מזה עניין כזה כבד ותחרותי…).

בעניין הסוטול – אני מניח שזה שילוב בין חומצות האמינו של הטחינה, לבין הערך הגליקמי הגבוה של תפוחי-האדמה.

הסבר: טחינה, כמו חומוס, עשירה בחומצות אמיניות שמשמשות אבני בניין לסרוטנין ונוראדרנלין, הניורוטרנסמיטורים שמשפיעים על מצב הרוח שלנו (אפשר לקרוא על זה עוד בפוסט חומוס עושה טוב על הנשמה. תפוחי אדמה הם בעלי ערך גליקמי גבוה, כלומר אכילתם מביאה לעלייה תלולה יחסית ברמת הסוכר בדם. גם כן תורם למצברוח (ולסטטיסטיקה של הסוכרת, על-פי טענה מסויימת).

לשילוב בין תפוחי האדמה האפויים לבין הטחינה – ויש איזה טוויסט מכיוון העגבניה, שאני לא יודע לשים עליו את האצבע – יש טעם ממכר כמו לחלבה או עוגיות טחינה (עוד יצירים קולינריים שנתייחס אליהם כאן בעתיד), מאותן סיבות.

אז מה הסוד? טחינה (ו/או חומוס) עם פחמימות קלות, או סוכר. הורס קצת את הקטע הבריאותי אבל כך זה עם סמים, כנראה. תחשבו על התחושה כשאוכלים מלבי אחרי חומוס, או כנאפה, או בקלאווה. גם אז יש אפקט כזה של סוטול קל ונעים – אתם מכירים אותו, לא?

9 תגובות על עגבניות בטחינה, סוטול נעים

  1. תודה. באמת. כי מה שאני צריכה עכשיו בשתיים בלילה זה שתעשה אותי רעבה. 🙂

  2. אויש איך פתחת לי את התיאבון
    עוד שלוש שעות לצהריים, הילדים ביקשו פסטה… המממ.
    נראה לי שאכין את זה בכל זאת 🙂

  3. אצלנו מוסיפים לתפוחי האדמה הרבה בצל חתוך לטבעות עבות
    הבצל משחים ונהיה קריספי ומתוק
    אנחנו אופים אותם כארבעים-ארבעים וחמש דקות (תנור רגיל)

    למה צריך להוסיף מים לתבנית?

  4. יצא לי להיות שבוע שעבר בשדה חומוס ממש במקרה.
    לאחד כמוני שלא יכול להעביר יום בלי חומוס זאת היתה הפתעה לראות איך זה גודל…
    אם תרצה רק תגיד ואני אשלח אליך את התמונות להנאת כולם.

  5. מעורר תיאבון אמיתי…. מצטרף להמלצה של טלי להוספת הבצל….

  6. יובי - שף
    4 ביוני 2007 ב-00:40 //

    חבל שאין תמונות…אח………… הצעה למתכון פשוט וטעים ,טחינה גולמית,מים קרים, מלח, מיץ מלימון טרי ,שיני שום כתושות, צרור פטרוזיליה קצוצה דק, מכינים טחינה בערך 4 כוסות, ולבסוף מוסיפים את הפטרוזיליה הקצוצה, מקררים במקרר כשעה ומגישים קר עם פיתות חמות וטריות.

  7. נשמע טעים, אבל אני חייב לשאול שאלה שמציקה לי כבר הרבה הרבה זמן – מה זה שום טרי? ניסיתי להבין ולא מצאתי כזה. השום שאני קונה בסופר או אצל הירקן, להבנתי, הוא שום יבש, לא? כזה שמגיע בצרורות של 4. help me!

  8. קבוקים – השום הטרי דומה מאד חיצונית לשום היבש אבל הרבה יותר עסיסי ובעל טעם יותר עשיר. אפשר לזהות אותו לפי הקליפה הקצת יותר בשרנית והפסים עם הגוון הסגלגל (הכי טוב לשאול את הירקן).
    השום הטרי נמצא בשוק רק חלק מהשנה, אבל נשמר עסיסי ומלא טעם במשך חודשים, ולכן כדאי לקנות הרבה ממנו.

  9. לאחרונה התחלתי להכין סוג של רסק עגבניות מעורב עם טחינה גולמית. אני מרסק 2-3 עגבניות קלופות (עדיף טריות שהורתחו לעזרה בקילוף) עם בלנדר מוט, מוסיף טחינה גולמית (במקרה שלי סמל היונה) שום, פטרוזיליה, כוסברה, מלח, קצת מיץ לימון וזחוק ירוק. אה, כן. הרבה שום, המון. לפחות 4 שיניים ל3 עגבניות בינוניות. כמות הטחינה קובעת את המרקם. אני אוהב את זה במרקם של משחת שיניים. יוצא מעדן. בין אם על פרוסת לחם, מרוח על מלאווח, או במרקם יותר נוזלי במקום רוטב לספגטי.

השאר תגובה