חדש בבלוג

גלידת החומוס של לג'נדה

כן, גלידת חומוס לא נשמעת כמו משהו טעים במיוחד, אבל סחבק ממוקד המטרה הלך וטעם בשבילכם וכמעט חטף מכות משוטרים. בשורה התחתונה: המדינה קורסת אבל גלידת החומוס דווקא הפתיעה לטובה. 

במדינה עם כל-כך הרבה בעיות, כשכל-כך הרבה אנרגיות מתבזבזות רק על לחזור הביתה בשלום, לא פלא שהפכנו לאלופי הקומבינות. "שתי ציפורים במכה אחת" (או "2 במחיר 1") זה לא מטבע לשון – זה הספורט הלאומי.

גלידת חומוס, לג'נדה

גלידת החומוס של לג'נדה. יש להם כמה טעמים מוצלחים יותר.

מחמשוקה וקבבאווח ועד מדפסות משולבות – הרעיון שאפשר לשלם (מחיר מופקע) על מוצר שממלא יותר מפונקציה אחת, מסעיר את מוחו של הצרכן הישראלי.

שמפו שהוא גם מרכך, כפכף שהוא גם פותחן בקבוקים, מנה עיקרית שהיא גם קינוח.

אפילו הביקור שלי בשדרות רוטשילד ביום שישי האחרון, היה סוג של קומבינה – באתי גם כדי לאכול את גלידת החומוס של לג'נדה וגם כדי לראות את דפני ליף נעצרת בברוטליות על-ידי שוטרי יס"מ.

כמה אנשים שסיפרתי להם שישנה גלידת חומוס, טענו שגם זה סוג של ברוטליות, אבל אם להניח לרגע את הציניות בצד – אין ספק שמדובר בניסוי קולינרי מעניין, שנראה שאף הצליח.

גלידת החומוס היא מין שדרוג של גלידה בטעם חלבה, שככל שהצלחתי לקבוע כולל בעיקר תוספת של לימון וקישוט בגרגרי חומוס וצנוברים קלויים ומקורמלים.

אולי זה רק אני, אבל הצירוף הזכיר לי משום מה ליצ'י לרגע. לממרח חומוס, תודה לאל, הטעם לא דומה.

בלג'נדה התנצלו ואמרו ש"דווקא היום" גלידת החומוס פחות מוצלחת והמרקם שלה לא מספיק חלק. גם כך, הגלידה הזו הייתה לא רעה, אם כי לא בהכרח אטרקטיבית מול 30 ומשהו הטעמים האחרים שהם מציעים (13 ש"ח לכדור, 15 לכדור חצי/חצי עם שני טעמים).

מקום סימפטי בסך-הכל, והגלידות נראות ממש טוב. להגיע במיוחד בשביל גלידת החומוס? לא צריך. אבל אל תחמיצו את התמונות.

5 תגובות על גלידת החומוס של לג'נדה

  1. אני לא בטוחה שטעם של ממרח חומוס לא הולך עם מתוק. לפני כמה זמן קניתי חומוס ב"בין עזה לברלין". אחת הסיבות שאני לא מתה על החומוסיה הזו היא שהחומוס שלהם לא מספיק מתובל בעיני, אבל באותו יום החומוס היה ממש טרי, המרקם שלו היה חלק (כנהוג בחומוסיה זו) והוא היה מאוד אוורירי, מה שקצת הזכיר לי קצפת* וגרם לי לחשוב על חומוס לראשונה במונחים של קינוח. אני יודעת שזה נשמע סוטה, אבל אני מוכנה להישבע שהחומוס דמוי הקצפת הזה היה ממש טעים (ולא מכביד על הקיבה). לא רק שזה היה אחד החומוסים הטובים שיצא לי לקנות ב"בין עזה לברלין", אלא גם שמדובר במקרה היחיד בהיסטוריה (שלי) שבו חוסר התיבול של החומוס עבד לטובתו.

    *רק לא עד כדי כך אוורירי, בכל זאת מדובר בחומוס, ממיטב מאכלי היציקה של המזרח התיכון.

  2. תמר עם דבר אחד אני יכול להסכים איתך זה שהחומוס ב"בין עזה לברלין" לא ממש מתובל (אשכנזי) ושהוא חלק (מימי) ומזכיר אולי קינוח (כי חומוס זה ממש לא).
    וזה אומר לך חומוסאי שגר 20 מטר מהמקום…. ועדיין מביא את החומוס ביום שישי מהעיר העתיקה או מבן סירא.

    כמו שלא מתעצלים וקונים סופר מהמכולת ככה לא מתעצלים וקונים בבין עזה וברלין (למרות שהחברה שם זהב ממש נחמדים).

  3. אני משערת שמדובר בעיקר בגימיק, כל הקטע הזה של גלידת חומוס, אבל מגניב שהלכת לטעום למען רווחת הציבור הסקרן (ישר חשבתי על הבלוג הזה כשקראתי שהמציאו גלידת חומוס)

  4. זה לא הנושא של הפוסט אבל אם כבר – אני אוכל בבין עזה לברלין מזה מספר שנים. חייב לציין ירידה קלה ברמה מאז המעבר למעונו החדש. בנוסף, באופן כללי יש משהו חסר-טעם בחומוס שלהם, שלא יושב טוב עם המרקם, כלומר, במרקם הזה הייתי מצפה לטעם אחר. אם בענייני קצפת, דווקא חומוס בן-סירא – שנהדר בעיניי בזכות ארוחת החזה-עוף המתגמלת והממכרת שלהם – הוא מאוד קצפתי עד כדי חוסר-קיימות. זה נהדר בתור מנת צד, אבל קשה לי להבין איך אנשים מחזיקים מהמקום חומוסייה שאפשר ממש לסעוד בה.

  5. אז סיכמנו על לינה/ עכרמאווי/ אבו טאהר!

השאר תגובה