ערב אחד לפני קרוב לשלוש שנים, התקשר אליי מישל (דור) עם הצעה שאי אפשר לסרב לה: לעשות ל-ynet סדרת כתבות וידאו על חומוס ולצלם כל פרק בחומוסיה אחרת. אמרתי: סבבה, נתחיל בלינא.

שבוע מאוחר יותר עלינו לירושלים, מישל ועורך ערוץ האוכל (לשעבר) גיא רובננקו והצלם יהונתן צור. צילמנו את העיר העתיקה, ואת החומוס הזהוב והיפהפה של לינא, את המסבחה האגדתית ואת מנאר- ג'וליה רוברטס של המגזר הערבי, שבאה מאבו גוש ללינא כדי לאכול חומוס.

הכל היה מאולתר. סחבק, שלא אוהב להצטלם ולא רגיל למצלמה, עשה כמובן פדיחות.

אבל מישל, שמלבד תסריט, בימוי, משחק ונהיגה לקח על עצמו גם את העריכה, הוציא מכל העסק את אחת הכתבות הכי יפות, מצחיקות ומעוררות תיאבון שפורסמו מעולם באינטרנט הישראלי (כתבה 1 להלן, ושימו לב להומאז' המעולה ל"חגיגה בסנוקר" בשניות הסיום). הוא גם אחראי לפתיח, כולל שידול של חבר סלב להעניק את קולו השווה מיליונים להפקה דלת התקציב הזו.

הפרקים הבאים היו בדרך-כלל מאולתרים לא פחות. שני ניסיונות כושלים לתכנן, הוכיחו בעליל שעדיף לנחות בחומוסיות הרלוונטיות בלי הודעה מוקדמת, ולזרום. כך, בנון שלאנט, צעדנו לתוך קודשי הקודשים של אבו חסן, סעיד, חליל, וסלעי קיום אחרים.

לא הספקנו יותר מדי, אם להודות על האמת – עניינים פעוטים של היעדר זמן או כסף, איפשרו לנו בסופו של דבר לצלם רק שמונה כתבות ו-10 חומוסיות, שזה פחות מגרגר בקערת חומוס. מכיוון שרובננקו עזב לאחרונה את ynet הסיכוי לכתבות נוספות נראה כרגע די קלוש.

על כך (בערך) אמר המשורר הלאומי: "…ושירת חייו באמצע נפסקה / וצר! עוד מזמור אחד היה-לו – / והנה אבד המזמור לעד, אבד לעד". אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות למישל על החוויה הכבירה הזו וכדי לאחל לגיא הצלחה מסחררת בהמשך דרכו.

שלושה בעקבות החומוס, רשימת הכתבות:

כתבה 1: המסבחה של לינא, העיר העתיקה ירושלים.
כתבה 2: משולשת באבו-חסן, סניף הדולפין ביפו.
כתבה 3: משוואשה בעכו, סעיד וכף הזהב.
כתבה 4: חומוס ללא הפסקה, מלכות החומוס ואבו דאבי, תל-אביב.
כתבה 5: צלילי חליל – מסבחה ברמלה, חליל.
כתבה 6: צ'יפס וחומוס אצל אבו מארון, חיפה.
כתבה 7: נוסחא צפונית מנצחת, חומוס פרג', חיפה.
כתבה 8: גם אשכנזים יכולים החומוסייה, רמת השרון.