לחומוסייה של זיאד אין שלט ולא תפריט ולא תמצאו אותה בשום ספר או מדריך תיירים. כתב הבלוג בירושלים, החומוסאי האמיץ איתי אשר, חושף עוד פנינה שהסתתרה מתחת לאפכם כשחיפשתם את אבו שוקרי או לינא.

חומוס זיאד ("אבו שוקרי הקטן")
כתובת: רחוב אל ח'אנכה (הרובע הנוצרי), העיר העתיקה ירושלים

פעם החומוס הכי מפורסם בעיר העתיקה היה של אבו שכרי ("אבו שוקרי") ברחוב הגיא. בשנים האחרונות אלו שאינם ירושלמים עולים לרגל דווקא לחומוס לינא.

אני לא יודע אם זה בגלל המצב הבטחוני (חומוס לינא נמצא ברובע הנוצרי ואבו שכרי ברובע המוסלמי), או בגלל שלכולם נמאס מהמריבות אם אנשי אבו גוש (ובתוך אבו גוש) על מיהו אבו שכרי המקורי באמת. בכל אופן, אחד הדברים המעניינים שקורים עם מוסדות עלייה לרגל כאלה, הוא שרבים לא שמים לב למה שמתרחש ממש במרחק יריקה מהם.

פלא אחד כזה הוא חומוסייה שאף שלט לא מתנוסס בכניסה אליה, ושמה (על-פי הקבלה שהראה לי האיש אשר על החומוס, כששאלתי לשם המקום) הוא בכלל לא שם של חומוסיה. "קפיטריה זיאד" נמצאת כעשרים מטר מתחת ללינא, בפינת רחוב הח'אנכה והרחוב המרכזי של השוק. עוד מטר אחד למטה ומגיעים לתחנה השביעית בויה-דולורוזה, עוד כמה עשרות מטרים שמאלה – מקדש הכנאפה של ג'עפר.

מנת החומוס של זיאד הגיעה בקערה די קטנה (אבל בשבילי מספיקה לגמרי), עם גרגרים חמים מהזן הקטן. הוא היה מצויין ולא כבד, והכיל פחות לימון וטחינה מחומוסים ירושלמיים אחרים. ההפתעה היתה הטעם של כדורי הפלאפל שהוגשו עם המנה, היישר מן הטיגון.

בניגוד לחומוס שהתבלין השולט בו הוא כמון, הפלאפל הזה הכיל כנראה בהראת לקבאב, או תערובת תבלינים אחרת לבשר, ולפעמים דמיינתי גם ניחוח קינמון. התוצאה היתה הרגשה מעניינת מאוד – אוכלים פלאפל, פריך בחוץ ועסיסי מבפנים, והריח מעלה זכרונות של ממולאים או אורז עם בשר.