חומוס חסון. ביקורת אורחת
גם יפה, גם אופה, גם בלוגרית אוכל מהשורה הראשונה וגם אוהבת חומוס – האם יכולנו בכלל לסרב לה? וכך, לפני שהבנו מה קורה, נטלה עלמה את א' והמצלמה ויצאה לכבוש. קבלו.
חומוס חסון
כתובת: הרצל 68 תל-אביב
שעות פתיחה: א-ה' 10-19:00, ו' עד 15:30
טלפון: 077-4070490
כשר
"אני מתה על בלוג החומוס," הסברתי פעם לשוקי בשיחת קיאמק על בלוגים והחיים, "כי אני אוהבת חומוס וכי אני אוהבת את זה שנוצרה שם קהילה, וכי אני בעד שאנשים יהיו משוגעים-לדבר. אבל, אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה בלוג-של-בנים".
"למה בלוג של בנים?" שאל היהושע ויצק לגרונו עוד קצת קפה שחור.
"הו" אמרתי אני בעודי מנסחת בראשי את המניפסט הפמיניסטי הבא של התנועה העממית לשחרור החומוס הנשי, "פשוט מאוד, כי כולם כל הזמן עסוקים שם בשיאים ובתחרות נוסח החומוס-הכי-טוב או המנה-הכי-גדולה. זה נורא גברי. מה הבעיה פשוט לדבר על זה שחומוס זה טעים, ולחלוק טיפים והמלצות? מה הקטע עם ההתנצחויות? מזכיר לי קנאות דתית כזו, או תחרויות אגו של-בנים. בלוג חומוס של בנות יהיה שנון ומעניין ויתאר חומוסיות שונות, שכל אחת מהן מוצלחת בדרכה ויש בה את היתרונות שלה. במובן הזה, אני בעד בלוג חומוס של טחינאים".
"נו," אמר שוקי "יאללה, תזמיני את א' לצלם בחומוס החדש פה בפלורנטין ותכתבי לי פוסט-של-בנות. אני מחכה".
בסבלנות חיכה השוקי. בהתחלה כי לקח לנו זמן לאכול בחומוס חסון החדש, שנמצא ממש כאן קרוב (הרצל פינת וולפסון בשבילכם). אחר כך כי לקח לנו זמן לחזור לשם עם מצלמה, אחר כך כי המצלמה לא עבדה כמה זמן, ובסוף כי פיתחתי פחד קהל קטן לפני ביקורת האוכל הראשונה שאכתוב בחיי.
ובכן, פעמיים אכלנו בחומוס חסון. המנות שנבדקו היו חומוס-פול, מסבחה עם ביצה, חומוס קומלפט וחציל בטחינה. פחות או יותר חלק הארי של התפריט, שלא כולל הרבה יותר מזה. וחזרתי לספר.
החומוס עצמו היה מאוד-מאוד משחתי וטחינתי, כמו שאנחנו אוהבים, ותובל בעדינות ובטעם. מדובר במרקם חלק קליל ונעים, והחומוס היה טרי ומוצלח בשתי הפעמים. גם המסבחה הוכתרה כהצלחה, בין היתר בגלל נוכחות טובה של הרבה מאוד שמן זית.
מנת החומוס פול הייתה קצת פחות מוצלחת. החומוס הגיע עם מעט מידי פול, שהיה מעט מפורק ומעוך (אני בעד פולים יותר שלמים וגדולים על החומוס שלי).
החומוס הגיע עם פיתות טובות, אמנם לא משהו מיוחד או שנאפה במקום, אבל בהחלט משביע רצון. גם שאר התוספות (סלט, מיץ, חמוצים וחריף) היו בסדר גמור מצד אחד, ולא משהו מאוד מיוחד, מצד שני.
האווירה במקום, כיאה לפלורנטין, שכונתית ונעימה. העיצוב מזמין ומואר, ולמרות שמדובר במקום יחסית חדש כבר יש קהל של קבועים.
המחיר האטרקטיבי (17 שקלים למנת חומוס) דורש התייחסות, מפני שמדובר במנה יחסית קטנה. האמת היא שמנת חומוס קטנה היא דווקא יתרון מבחינת חלק מהסועדים, אבל בהיותינו זוג חזירים קטנים ומורעבים, נותרנו קצת רעבים והיינו צריכים להזמין תוספת חומוס (עשרה שקלים) מה שהפך את המחיר להרבה פחות אטרקטיבי.
בקיצור אפשר בהחלט לומר שחומוס חסון הוא אופציה מעולה לארוחת צהריים ספונטנית בפלורנטין. הדבר העיקרי שטוב שם זה החומוס, ויחסית למקום שמגיש בעיקר חומוס, זה נשמע לי סידור לא רע בכלל. לא הייתי נוסעת אליו במיוחד מירושלים, אבל בהחלט אוכל בו שוב, ושמחתי מאוד לגלות מקום נעים וקרוב לבית שעושה חומוס כל כך חלק וטחינתי.
הערת המערכת: בנושא בנים, בנות ובלוג החומוס, כמו גם בעניין הטחינה והטחינאות, נעסוק בצורה יסודית יותר בפוסטים עתידיים. מה שאנחנו יכולים לומר בינתיים, רק כהערת אגב, הוא שבלוגריות חומוס זה לוהט…
18 בינואר 2011 ב-18:19 //
יש לי שתי הצעות לסדר היום, לנוכח התרבות ביקורות החומוס באתר:
1. שהביקורות באתר יסודרו על מפה, כך שתוכל לחפש ביקורת על חומוסיה לפי מיקום גיאוגרפי יותר בקלות (זה היה שימושי כשחיפשתי חומוסיה באיזור מסויים וניסיתי להיעזר באחי בטלפון, שישב מול אינטרנט)
2. שתהיה אפליקציית חומוס לטלפון נייד מבוססת מיקום, שיכולה בהנתן המיקום של המבקש לתת לו את חמש החומוסיות הקרובות אליו והביקורות עליהן…
(לגבי 2, יש מצב שאני יכול להטות כתף בפיתוח, אם מדובר ב Android)
18 בינואר 2011 ב-19:52 //
עבגד יבאור – וואו זה יהיה כל כך טוב. מצטרף לבקשה 🙂
18 בינואר 2011 ב-20:51 //
אפליקציית חומוס – זה פשוט חייב לקרות מתישהו. ביום שיהיה אקנה טלפון מתאים. אבל הצקתי לאבו-שוקי בנושא כבר מזמן.
ובלי קשר להתנצחות הגברית על חומוסיות (מעניין לציין ששלוש שנים בת"א/גילמן עידנו אצלי את הדחף של חומוסאי-האלפא שהבאתי איתי מהצפון), תוספת כסף על חומוס זה מבחינתי דיל-ברייקר.
18 בינואר 2011 ב-22:02 //
תשמע- הייתה גם תוספת חומוס בתוספת הכסף הזה.
18 בינואר 2011 ב-22:42 //
שבוע שעבר יצא לי לאכול בחומוס אבו-דאבי בקינג ג'ורג'.
די לא משהו, בלשון המעטה. והם דוקא הציעו תוספת חומוס בחינם – כנראה כחלק ממדיניות הבית.
אבל החומוס היה עלוב, אז מה הטעם בתוספת?
מסקנה – אם החומוס טוב, עדיף מנה קטנה. אם החומוס לא טוב, תוספת היא מיותרת.
אלו היו ה- 2 סנט שלי..
18 בינואר 2011 ב-23:52 //
GO ALMA!!
גם אני עכשיו רוצה לכתוב ביקורת
התמונה של השולחן מהממת
19 בינואר 2011 ב-07:59 //
So is it the best hummus or not?…
19 בינואר 2011 ב-09:31 //
מי שלוקח 10 ש"ח על תוספת חומוס [דבר שכשלעצמו מעיד על מנה קטנה מדי] אין לו נפש של חומוסאי-אסלי,או שהוא רב-קמצן ושתי התכונות אינן רצויות אצל מוכר/מייצר חומוס.
עד כה,לאורך שנים רבות של בליסת חומוס נתקלתי ברבים שהציעו לי,ביוזמתם,תוספת ["רה-פיל"] ובמקרה האחרון,בו ביקשתי תוספת אצל "אבו-איברהים" הוא נעלב כאשר שאלתי אותו אם עלי להוסיף על המחיר וכך יהא.
אגב,המקום היחיד שלא הייתי מעז לבקש תוספת בחינם זה אצל החומוס של "הסורים"אך זאת כבר אופרה אחרת…זאת הם יכולים להרשות לעצמם [שהרי הם "נאצי-חומוס"] אך לא חומוסאי חדש.
19 בינואר 2011 ב-10:12 //
עבגד – הכל בתכנון. אבל יש עוד המון חומוסיות בפריפריה שצריך להגיע אליהן לפני (והעניין הקטן הזה עם ה-API של Google Maps שאנחנו מחכים שייפתר). מה שאנחנו באמת זקוקים לו עכשיו הם חומוסאים אמיצים (שלא לדבר על חומוסאיות) שיתנו כתף.
מאיה – את יותר ממוזמנת.
אמיר – יש אנשים שמתים על חומוס אבו דאבי ואנשים שלא סובלים אותו. שתי האפשרויות לגיטימיות, וכדאי רק לשקול פעמיים לפני שאומרים ולחשוב איך אומרים.
19 בינואר 2011 ב-11:50 //
בהתייחס לתמונה הראשונה: ביקרתי לאחרונה בשתי חומוסיות שהגעתי אליהן הודות לבלוג הזה ויצאתי מרוצה.
יצאתי מרוצה בין היתר מפני שלא קיבלתי צלחת עם שכבה דקיקה של חומוס מרוחה על דפנות הצלחת ובאמצע שמן זית,
אלא גבעה דשנה של חומוס בתוך הצלחת והשמן הצטנף לא בשוליים.
בקיצור- אני מעדיף חומוסיות שנותנות תוספת פיתה לאחר שהשתיים לא הספיקו,
על פני אלו שנותנו תוספת חומוס לאחר שנותרנו עם חצי פיתה בידינו..
19 בינואר 2011 ב-12:20 //
עלמה+חומוס=שילוב מוחץ (-:
19 בינואר 2011 ב-16:54 //
פעם ראשונה שאני מגיב אז קודם כול בלוג נפלא למאכל הנפלא ביותר שיש.
עלמה כבוד! ותוספת זה בעצם לבקש עוד חצי מנה לא? באבו חסן ובסורי זה מה שאני תמיד עושה ומשלם בלי בעייה. נכון שהם קדושים ויחידי סגולה אבל החברה צריכים להתפרנס לא? זה חומוס לא מסעדה של רושפלד…
19 בינואר 2011 ב-19:46 //
מזדהה לחלוטין עם התגובה של יעקבב.אני לא רוצה מנה מפוצצת ,אבל חומוס מקומצן שמרוח על הצלחת יזכה ל3 ביקורים בלבד(הראשון ,האחרון ואחד יותר מדי…).בכלל המושג של "מנה וחצי" מבייש את הבעלים.זכורות לי הבנות מהמטבח של שוש.חומוס אלוהי אבל מנה עלובה בגודלה.זה הבריח אותי וכנראה גם אחרים. עובדה שסגרו.
20 בינואר 2011 ב-07:57 //
תודה רבה לכל המפרגנים והמברכות, כמעט הסמקתי 🙂
ולעיניינו: תוספת היא לא ממש עוד חצי מנה, לדעתי עוד שליש בערך, אבל קשה לדעת בגלל סוג הצלחת. אני לא חושבת שהייתי מגזימה עד כדי שזה "מבייש" את המקום לגבות על תוספת. נשמע לי באמת הגיוני, אבל קצת חבל שהמנות מראש לא טיפה גדולות יותר. כמו שכתבתי בפוסט- לא הייתי פוסלת את המקום על זה, כי החומוס טעים, אבל בהחלט עניין הגודל היה קצת מאכזב מבחינתנו
21 בינואר 2011 ב-09:32 //
שליש ב10 שקלים לא לעניין. באבו חסאן חצי מנה מסאבחה זה 10 שקלים ותכלס אתה מקבל כמעט מנה מלאה כשאתה מבקש חצי.
בכל מקרה היה שווה כי גיליתי את הבלוג שלך גם…
21 בינואר 2011 ב-10:24 //
אני בעד בלוגים של בנות, ולו רק כדי לעזור להפחית את התופעה שאני כל כך סולד ממנה, הדירוג הרדוקציוני של כל תופעה לפי ציונים, הכי טוב, ליגת על, גמר (וואטאבר), משימת הדחה, והמילה שלא אומרים בחברה מהוגנת (עוד תכנית פורנוגרפיה). סליחה שאמרתי מאסטר שף על אוכל.
אני בהחלט מזהה מחסור בנישה הזו. דרושים עוד בלוגים של בנות על חומוס.
hasn't the jewish people suffered enough
??
21 בינואר 2011 ב-15:25 //
מיכה, מתגובתך עולה שמה שצריך פה זה לא יותר רשימות חומוס של בנות, אלא באופן כללי, שבנות יהיו ביותר מוקדי כח בעולם (בטלויזיה, בתקשורת, בפוליטיקה).
אז מה אני יכולה לומר, לא יכולתי להסכים איתך יותר. אני בעד.
23 בינואר 2011 ב-16:50 //
תודה! וגם לצלם המוכשר א'
26 בינואר 2011 ב-01:09 //
קשה להגיד שאין בלוגים של בנות, באופן כללי, נראה שיש הרבה יותר בלוגים של בנות מבלוגים של בנים, גם בנושאי אוכל.
26 בינואר 2011 ב-20:17 //
קורא יקר,
לא נראה לי שאין בלוגים של בנות. יש מלא בלוגים של בנות, במיוחד על אוכל. הטענה הייתה שאולי "בנות" (בנות כקטגוריית מחשבה, כן? כי תכלס לא כל הנשים כאלה והרבה מהגברים כן כאלה וכו') יכולות ליצור שיח שהוא קצת אלטרנטיבי ומעניין. בהקשר הזה, גם נשים וגם גברים מוזמנים ויכולים להיות "בנות".
26 בינואר 2011 ב-20:49 //
מה שעלמה אמרה.
באופן כללי, המחקרים מראים שלנשים יש נטייה להשתתק כשגברים מתחילים לדבר. אולי בעיה בחינוך ואולי זה בגלל שגברים מדברים נורא בקול, אבל עובדה.
27 בינואר 2011 ב-16:09 //
אבו דאבי – זה גלגול של אבו אדהם בקרליבך \ כפר יסיף. אני זוכר את הפנים המוכרות, ביקרתי שם כמה פעמים ( באבו דאבי ) בהתחלה זה הזכיר מאוד את אבו- אדהם – שזה טוב מאוד, אך בהמשך משהו " לא בסדר" בחומוס, עדיין טעים אך הרגשתי ממש.. מנופח, אחרי שאכלתי שם, אני חושב שהקירבה הקיצונית לכביש והחום הכבד בקיץ יחד עם המטבח הפצפון – לא עושים טוב לחומוס .
28 בינואר 2011 ב-03:41 //
מצטרף לעבגד….
הבלוג נהדר,
אבל ממש לא נוח למצוא ביקורת על חומוסיה מסוימת
וגם אם זה לא יסודר על גבי מפה גאוגרפית כפי שנאמר
צריך לעשות איזשהו סדר מסוים,
כי במצב הנוכחי קשה למצוא מאמרים על חומוסיה ספציפית
חומוסאי מכור…
28 בינואר 2011 ב-03:58 //
ודרך אגב…
כבר הרבה זמן שאני מחפש מקום שיודע לעשות חומוס עם פטריות טוב
היתה פעם בבת-ים מסעדה שנקראה "גרגירים",
אמנם קצת פלצנית, אבל היה לה חומוס פטריות שלא טעמתי עוד כמותו
עם כמה סוגים שונים של פטריות
אשמח להארות בנושא
28 בינואר 2011 ב-04:03 //
אני אוכל באבו דאבי לא מעט ומעולם לא סבלתי מתופעות לוואי כנ"ל, גם כשאכלתי שם בשעות מאתגרות – כמו שעת ערב מאוחרת.
28 בינואר 2011 ב-04:14 //
בפוסט הבא אגיב בצורה מסודרת על כמה דברים שנאמרו כאן ושאלות שנשאלו.
28 בינואר 2011 ב-08:12 //
איציק- יש לי את אותה הבעיה בדיוק!!! אני מתה על חומוס עם פטריות, אבל כמעט בכל מקום שבו ניסיתי להזמין את זה נפלתי חזק על פטריות גבשושיות עם טעם חזק מאוד של קופסאת שימורים. אני לא יודעת אם כבר איבדתי את האופטימיות, אבל אני פשוט לא מסתכנת יותר, ומזמינה תמיד מסבחה או חומוס-פול ,כדי לא ליפול שוב.
אם אתה שומע על מקום שמגיש חומוס-פטריות טוב (ולא מקופסא) תגיד לי
28 בינואר 2011 ב-10:13 //
עלמתי- טעות בידייך: לא שיש חוק נגד פטריות בחומוס ואולי זה גם טעים, אבל זה לא זה..
נכון- במקום אחד מוכרים פיצה עם אננס, בשני מוקפץ תאילנדי בבאגט, פעם היה מקובל להגיש בחתונות בורקאס תפו"א ברוטב פטריות, וכך גם חומוס בפטריות כיום: לבריאות, בתיאבון, אבל זה לא הדבר האמיתי; וזה גם מה שמקבלים.
אני מנחש שגם האננס שעל הפיצה הגיע מקופסה..
29 בינואר 2011 ב-20:04 //
בפרדס חנה ביוסף יש חומוס פיטריות נהדר מפיטריות טריות
13 בפברואר 2011 ב-10:27 //
חומוס פטריות בשייקל'ה בראשון
אנחנו מקפיצים פטריות טריות בתערובת תבלינים עם קארי ובצל מאודה
חוויה גם לחובבי המנות הקלאסיות
26 בפברואר 2011 ב-00:21 //
כבלוגרית (שקצת מזניחה לאחרונה את בלוג הבנות שלה) וחומוסאית, קודם כל, יופי של פוסט עלמה, כן תרבנה, מעבר לכך, אני אוהבת את הצביון הגברי של הבלוג הנפלא הזה. גבר אמיתי חייב להבין בחומוס ולדעת לאכול חריף, כרווקה שעברה לאחרונה לשדרות ירושלים פינת יהודה הימית, בין השאר (בעיקר בעצם) בשל הקרבה לאבו חסן אני נהנית מהידיעה שישנם בנים שווים שעושים ימים ולילות על מנת להביא לנו הקוראים חדשות, אנקדוטות וביקורות על חומוס.
26 בפברואר 2011 ב-21:26 //
סליחה- * ימים כלילות
26 בפברואר 2011 ב-21:30 //
גילי- איפה היית כשהייתי צעיר ורווק? סופסוף מישהי יודעת לזהות גברים איכותיים! 😉
מעדת פעמיים: הביטוי הנכון הוא "לעשות לילות כימים", כלומר- לעבוד גם בלילה כאילו היה זה יום.
הביטוי ההפוך "לעשות ימים כלילות" פירושו לישון בלילה ולנמנם ביום, ולא לעשות דבר..
26 בפברואר 2011 ב-23:16 //
שמחה ללמוד, חוץ מחומוס, אוהבת מאוד גם שפה רהוטה
23 ביוני 2011 ב-18:46 //
וואו,לא ידעתי על קיומו של הבלוג המצויין הזה
אני חומוסאי ותיק,מימי אבו שוקרי בעיר העתיקה של ירושלים בשנות ה70
עבור בטעמי ופינתי המיתולוגים
שמח למצוא מקום שכותב על חומוס
אשמח לחזור ולקרוא
5 ביולי 2011 ב-02:52 //
מוטב מאוחר, טליק היקר.