בארה"ב מתחילים להבין: חומוס הוא לא חטיף
"רבים מכירים אותו כחטיף או מתאבן, אבל האמת היא שחומוס יכול להיות ארוחה שלמה. בין אם בכריך או כמנה עיקרית, אין סוף לאפשרויות".
הציטוט שבכותרת המשנה לקוח מפוסט קצרצר שכותרתו "חומוס: כבר לא רק חטיף" ("Hummus: Not Just a Snack Anymore") שפורסם בבלוג של Seamless, אחד מאתרי המשלוחים הגדולים בארה"ב (כיום חלק מתאגיד המזון הענק Aramark המעסיק למעלה מרבע מיליון עובדים).
מצד אחד, נכון שמדובר באמירה טריוויאלית עבור כל מי שיודע מהו חומוס, ולמי בכלל יש סבלנות לבורות המחפירה של האמריקנים בכל מה שקשור לאוכל טוב ולחומוס טוב בפרט.
מצד שני, זהו עוד ציון דרך קטן אך חשוב במהפכת החומוס הזוחלת שמתרחשת בארה"ב.
הנה, באיחור קטן יחסית בסך-הכל, מבצבצת בלב המיינסטרים האמריקני התובנה על כך שחומוס הוא אוכל.
לא רחוק היום בו הם יבינו מה מכרו להם עד היום.
לא שזה מפריע ליצרנים בארה"ב, ולאחרונה גם בבריטניה, לשווק בינתיים קופסאות חומוס עם קרקרים לניגוב, וכל מיני המצאות דומות. על חטיפי החומוס האמיתיים הם כמובן לא שמעו.
12 במרץ 2013 ב-11:00 //
אחת הבעיות של החומוס בארה"ב הוא ההתעקשות של האמריקאים לשבץ אותו לתוך מסגרות אוכל מערביות שהם מכירים.
האם הוא PASTE כמו פסטו שתמרח בסנדוויץ
האם הוא DIP שבו אתה טובל נאצוס.
ברגע שהם לא מבינים את האוכל הם כופים עליו הגדרות שהם מכירים.
כך הסושי הפך למתאבן (כמו בקבלות פנים באירועים בארץ) בניגוד ליפן שם יכול להיות ארוחה בפני עצמה.
12 במרץ 2013 ב-12:14 //
מכיוון שאינינו מקבלים תמלוגים מאוכלי חומוס בחו"ל…מה איכפת לנו איך ואם הם אוכלים אותו ??
אולי אפילו עדיף שלא יתמכרו שמא יגרמו להעלאת המחיר…
12 במרץ 2013 ב-17:24 //
הבעיה העיקרית פה עם רוב החומוס שנמכר פה בארה"ב היא שהם עושים "מטבל" חומוס שלא כולל טחינה. טעמתי זוועות נוראיות שדמו בטעמם לחומוס שמכרו בשימורים בשנות ה- 70
אז נותרנו עם האופציה הקנויה של סברה או הביתית. אני עדיין מחפשת חומוס (וגם פלאפל אבל זה כבר סיפור אחר) ראויים למאכל אדם
עוד זוועה מוזרה במסעדה מזרחית כשביקשתי טחינה, הם הביאו לי צלוחית עם טחינה גולמית היישר מהקופסא…כששאלתי למה הם לא מכינים את זה (מים מלח לימון וכו') הם אמרו שככה האמריקאים אוהבים את זה….