הפעם לא מדובר בזכיין אלא בסניף תל-אביבי אמיתי לגמרי של החומוסיה החיפאית הנחשבת. האוכל הוא כמעט אותו האוכל, והוא טוב. אבל מי שמצפה לשחזור מדויק של החוויה החיפאית עלול להתאכזב.

אבו מרון סניף תל-אביב
כתובת: דרך מנחם בגין 48 (פינת הרכבת)
שעות פתיחה: א-ה' 8:30-16:30 ו' עד 14:00

עדכון 10/12/2015: המקום נסגר.

מסעדת אבו מרון היא מהחומוסיות אליהן חיפאים שעברו לתל-אביב נוהגים להתגעגע. היא גם בדיוק אחד המקומות שתל-אביבים שזכו לאכול בהם, אומרים שמה שהיה הופך אותם למושלמים הוא אם היו בתל-אביב.

עבור האנשים האלה בדיוק הסניף התל-אביבי החדש של אבו מרון אמור להיות כמעט בבחינת התגשמות של חלום (בכלל, כל הרעיון הזה של להעביר דברים טובים מהפריפריה הרחוקה למקום שאפשר להגיע אליו ברגל או במונית שירות, כמעט מייתר את הצורך בטכנולוגיית Beaming).

טכנית, השם המתאים לסניף התל-אביבי הוא לא אבו מרון אלא אבן מרון, כי הוא מנוהל על-ידי בנו של מרון (שהוא עצמו בנו של אבו מרון, אבי השושלת החומוסאית). פרקטית, מה שיש לנו כאן הוא את הדור השלישי תחת שלט שאומר "מאז 1969". זו הבטחה, והם די עומדים בה: האוכל דומה מאד למקור.

בטבעת החומוס הבהירה והחלקה להפליא של אבו מרון קשה לטעות, וכך גם בכוסות עם רוטב הפלפלים הירוק ורוטב השום הלבן. צלחת החמוצים קצת שונה, אבל תוכלו להזמין את הצ'יפס המתובל מהצפון, בגירסה שהיא אולי טיפ-טיפה פחות מתובלת ויותר מטוגנת.

במנת החומוס-פול שלקחתי היה זה דווקא הפול שהפתיע לטובה, אבל בסך-הכל המנה בשלמותה וכל אחד מחלקיה, היו טעימים והזכירו את חיפה. אם כי, כמובן, חסרים האוויר והריח של חיפה והנוף המטמטם שאתה עובר בדרך.

וכידוע, החוויה של אכילת החומוס מושפעת מאד גם מפרמטרים שקשורים לסביבה ואווירה, מחיר ושירות. בכל הדברים האלה נראה שהסניף התל-אביבי חסר את הקסם החיפאי.

העיצוב קצת יותר מוקפד, אמנם, אבל המחירים גבוהים (25-35 ש"ח למנת חומוס), השירות בינוני, והאווירה היא של עובדי תאגידים בהפסקת צהריים – האוכלוסייה העיקרית שפוקדת את המקום, שנמצא בין מגדלי משרדים באזור של תל-אביב שפחות כיף להסתובב בו בערב אבל גם ביום הוא לא כזה שוס.

מצד שני, זה מקום טוב לעצור בו אחרי פגישת עבודה ויש לי אחת כזו ממש בסביבה בערך פעם בחודש. זה אומר שכנראה עוד אחזור לשם כמה פעמיים. בתור התחלה, כדי לנסות את המשאוושה.