Sabra, יצרנית סלטים אמריקנית בבעלות חלקית של סלטי שטראוס, דורשת מהרשויות בארה"ב לקבוע תקן מחייב לחומוס. רעיון לא רע כשלעצמו, אבל כשמתעמקים בפרטים מתגלות כמה בעיות

יצרנית הסלטים האמריקנית סאברה (Sabra Dipping, בבעלות משותפת של שטראוס ותאגיד פפסיקו), פנתה לאחרונה באופן רשמי למינהל המזון והתרופות (FDA), בבקשה המשתרעת על 11 עמודים, לקבוע תקן מחייב לסלטי חומוס.

מקרר ייעודי לסלטי חומוס בסופר אמריקני בניו הייבן – המבחר כבר גדול יותר ממה שניתן להשיג בישראל, אבל הקשר לממרח המקורי די קלוש, גם בטעם וגם במרכיבים. תצלום: שרון מלכי.

בהודעה לעיתונות שהוציאה בשבוע שעבר, טענה החברה כי שוק הסלטים מוצף במוצרים "מזויפים" שמכריזים על עצמם שהם ממרח חומוס, למרות שרשימת המרכיבים שלהם לא מתאימה למתכוני החומוס המקובלים.

סאברה אף טרחה וציינה שמות של יצרנים כאלה, ושל מוצרים שמכילים סויה, שעועית או עדשים במקום חומוס, שמן צמחי במקום טחינה וכדומה.

החברה מציעה שהתקן יקבע כי "חומוס" חייב להתבסס ברובו על גרגרי חומוס ולהכיל לפחות 5% טחינה, בצירוף מרכיבים מתוך רשימה סגורה שתכלול בעיקר שום, שמן צמחי ותבלינים.

סאברה השוותה את תקן החומוס המבוקש לתקנות קיימות של ה-FDA שמתייחסות לחמאת בוטנים, קטשופ, מיונז וגבינת שמנת. תקן דומה קיים מזה מספר שנים באיטליה עבור פיצה.

פרשנות: מדובר בתרגיל ביחסי ציבור

הרעיון של סאברה לא רע כשלעצמו – אין ספק שהרבה יותר מדי מוצרי מזון, במיוחד כאלה שנמכרים בארה"ב, נקראים "חומוס" למרות שאין להם שום קשר למאכל המקורי.

מצד שני, קשה שלא לפקפק במניעים של סאברה, שלדעתנו פשוט עשתה תרגיל ביחסי ציבור. המטרה ברורה: להציג את סאברה כיצרנית של חומוס איכותי, בניגוד למתחרים ה"זייפנים".

כל מי שהכין פעם חומוס בעצמו, יזקוף גבה על השיעור הנמוך של טחינה שסאברה דרשה מה-FDA לקבוע כחלק מהתקן המחייב.

5% זה פשוט מעט מדי. ברוב מכריע של מתכוני החומוס (ששמו המלא, כידוע, הוא "חומוס בטחינה"), הטחינה הגולמית מהווה 15-30% מהנפח הסופי. כך שהדרישה של סאברה, באופן אירוני, עשויה לגרום לחומוסאי הסביר להטיל ספק באיכות המוצרים שלה עצמה.

תקן ראוי יותר, לדעתנו, צריך היה לקבוע שמוצרי חומוס לא יכללו שמן צמחי אלא אם כן מדובר בשמן זית ושיעורו בממרח אחוזים בודדים.