קלבוני, אחד ממותגי החומוס החזקים בהיסטוריה, עשה בשנה האחרונה קאמבק בחומוסיה נוספת על גבול עג'מי. "אחים קלבוני" המחודשת מנסה להחזיר עטרה ליושנה – אי אפשר היה שלא לבוא לטעום.

אחים קלבוני
כתובת: יפת 136, יפו
שעות פתיחה: א-ו' עד 17:00, שבת עד 19:00

אם מישהו הצליח להרכיב אילן יוחסין של משפחת קלבוני הוא מוזמן להציג אותו. תסלחו לי אם אני מוצא את כל העניין מאד מבלבל. האגדה טוענת שחילמי קלבוני, עליו השלום, הקים את חומוס קלבוני היפואי הראשון בשנת 1948. נשמע קצת מופרז, למרות שברור שהסבא המיתולוגי היה מחלוצי החומוס ביפו ובכלל.

אחר-כך היו אלו, כמדומני בניו מוחמד ומוסטפה קלבוני, וישנו עד היום גם חסוני (מחומוס חסוני בפינת שלבים ובן-צבי), שהוא לדעתי בן דודם של "האחים" שהם הדור השלישי, נכדיו של קלבוני המקורי והראשון. מבלבל? זהו, שגם אותי.

בכלל, מבחינתי קלבוני היה ונותר רק אחד – "קלבוני הירוק" בפייר מנדס פרנס, מול ממתקי מוטראן, שנעלם יום אחד ללא זכר. זוגתי, הידועה כקרניבורית, אכלה שם רק פעם אחת לפני שנים ועד היום לא מפסיקה להיזכר בסלט הירקות האגדי, עם ערימת הבצל והשום והסומאק. והיו גם הצלחות העצומות של הצ'יפס הפריך עם הבצל המטוגן, וסיר הפול המהביל, וכמובן – מנת החומוס המשובחת.

בהשוואה להיסטוריה המפוארת – או לנוסטלגיה – "אחים קלבוני" נראית עדיין מעט חיוורת. המקום אמנם מרווח, נקי ומואר, והשירות שקיבלנו היה אדיב, גם אם לא כל-כך יעיל. לקחנו שתי משולשות ומנת חומוס-טחינה אחת, וקיבלנו איתן פיתות רכות וחמימות, סלט בסגנון קלבוני (כלומר, דומה אך לא זהה) וצלחת עם בצל, צ'יפס ופלאפל. שני האחרונים, למרות שהיו טעימים, לא הזכירו את הקלבוני של פעם. בכל מקום אחר היינו מברכים עליהם; כאן הם רק צבטו את לבנו בגעגוע נוסטלגי.

החומוס של האחים הוא בעל מרקם גס וגוון קצת יותר כהה, עם מעט טחינה יחסית למקובל ביפו. יש אנשים שמוכנים לנסוע רחוק בשביל חומוס מהסוג הזה בדיוק. אני מעדיף את החומוס שלי קצת יותר עדין, אבל הופתעתי לטובה מכך שהחומוס של האחים קלבוני לא היה כבד ולא השאיר אותי מפוצץ. אם אתם מחובבי החומוס המחוספס ונמצאים בסביבה – אפשר להיכנס.