יום העצמאות כבר עבר, אבל החומוס נשאר, ואצלנו כידוע אין לעולם לא – רק מאוחר. באיחור אופנתי, קבלו את רשימת הזוכים בתחרות חומוסיית השישים שלנו.
26 חומוסיות השתתפו בתחרות חומוסיית ה-60 שלנו, ותאמינו לנו – כאב לנו הלב על כל אחת שנשארה בחוץ. 448 חומוסאים הצביעו ובחרו את החומוסיות הכי אהובות, מוערכות, ראויות וטעימות בעיניהם. ברשימה הזו תמצאו את הזוכות במקומות הראשונים. בפוסט המקורי של התחרות תמצאו את רשימת התוצאות המלאה.
עם הצלחה לא מתווכחים, ואבו חסן הוא ללא ספק אחד ממוסדות החומוס המצליחים והמוערכים ביותר בישראל. אירוני קצת בהתחשב בעובדה שמנת הדגל של המקום היא לא החומוס אלא דווקא המסבחה הנימוחה והמתובלת. בקרוב ימלאו שנה למותו של עלי קראוון, הוא אבו חסן, האיש והאגדה. הוא הלך לעולמו בגיל 82, בשיבה טובה, כ-50 שנה אחרי שהתחיל להכין חומוס. האיש הלך והאגדה נשארה.
עכו היא עיר קטנה, אבל מדובר במעצמת חומוס אמיתית והיהלום שבכתר היא החומוסייה של סעיד בלב השוק של העיר העתיקה. סעיד מכין את החומוס העדין והאוורירי שלו מאז תחילת שנות ה-70', ועם הזמן התרחב והחל לייצר גם את שמן הזית שמוגש אצלו בנדיבות נדירה, ולאפות את הפיתות המצויינות. לחומוס והמשאוושה מצטרפים גם מנת המחלוטה האלילית, אווירה מופלאה, ומתן בסתר. סעיד ללא ספק ראוי למקום של כבוד ברשימה הזו.
מוניר מוחמד הוא מתלמידיו של סעיד העכואי, ולדעת רבים אפילו עולה על רבו. החומוסייה הגלילית שלו הייתה מוקד עלייה לרגל במשך שנים עד שגל עילם ויהודה ברינקר הביאו את הטעם הגלילי לקרליבך בתל-אביב. חמש שנים וארבע חומוסיות אחרי, החומוס והמשאוושה של אבו אדהם על גירסאותיהם ונגזרותיהם, נאכלים על-ידי רבבות בכל חודש. אין ספק שאבו אדהם ותלמידיו השפיעו מאד על תרבות החומוס המקומית.
רמלה היא עיר עם היסטוריה מפוארת של כ-1300 שנה. על חולותיה דרכו במשך השנים סלאח א-דין ונפוליאון, הממלוכים והעותמנים, מוני מושונוב ואלימלך זורקין. אבל עושה רושם שאתר התיירות מספר אחת של העיר הזו היא החומוסייה של חליל. המקום מציע מבחר תבשילים, בשרים וקינוחים, אבל נראה שרוב האנשים מגיעים אליו בשביל לאכול את מנת המסבחה, שנחשבת בעיני יודעי חן למתחרה רצינית לזו של אבו חסן.
הרבה חומוסאים תל-אביביים נוסעים צפונה ודרומה בשביל החומוס שלהם. אבל ישנם כאלה שמעדיפים לנסוע בכל פעם מזרחה, לגשר ההלכה, בשביל לאכול שוב ושוב את החומוס שעמי מבהדונס מכין בכל בוקר מזה 25 שנה. בשנים האחרונות ישנם לבהדונס חצי תריסר זכיינים, רובם מוצלחים בסך-הכל, אבל אין כנראה תחליף למקור.
לא יכולנו להכניס את כל החומוסיות הטובות ולא בטוח שרשימת המועמדים שלנו היא הטובה ביותר. אתם כמובן כתבתם לנו אימיילים ותגובות, מחיתם והמלצתם, ושלחתם אותנו לכמה מקומות לא רעים כשלעצמם. ראוי במיוחד לציון אבו מרון החיפאי, שאוזכר גם בתגובות וגם באימיילים ובקרוב תוקדש לו כאן ביקורת.
עוד חומוסיות שמגיעה להן מילה טובה, למרות שדשדשו בסקר: אבו מרואן מיפו, עימאד מנצרת, אבו טאהר מירושלים, סולטן מרמלה.
