במורד הקישון, דקת הליכה מרחוב פלורנטין, נפתח לפני כשבוע מקום חדש. רודס פלאפל מבטיח לא רק פלאפל, סביח, שקשוקה וארוחות בוקר אלא גם חומוס ביתי. מה הופך את החומוס לביתי? ובכן, לא הצלחנו להגיע למסקנות מיוחדות בעניין הזה, אבל הוא חומוס נחמד.

עדכון 10.1.2010: החומוסיה נסגרה.

כן, "נחמד" היא לא מהמילים הכי חמות שהרעפנו על מנת חומוס, אבל האמת היא שזה די מדוייק. החומוס של רודס אינו בלתי-טעים, פשוט קצת חסר אופי לטעמי (וכידוע, חומוס זה גם עניין של טעם אישי).

זהו חומוס עם מינון גבוה של טחינה ותיבול מאד מינימלי. המרקם חלק מאד, קצת דליל. מנת החומוס-גרגרים שהזמנתי הגיעה עם קצת שמן זית ופפריקה והרבה טחינה, פטרוזיליה וגרגרים (שלא היו רכים מספיק). חסר היה לי, לכל הפחות, איזה רוטב חריף.

זוגתי המצוננת לקחה מנת קומפלט – שונה בהרכב אך די דומה באיכויותיה. עיסת הפול עשויה במידה, גם פולים רכים מרחפים בה, אבל התיבול שלה קצת אנמי. הביצים הקשות לא במצב החמינדיסואי שלהן (תזכירו לי מתישהו לדגמן כאן מנת חמינדוס מתובל, כמו שלימדו אותי בבית). שוב, מנה שרוטב טוב היה משדרג ללא ספק. מה שהגיע בפועל עם המנה זה בצל, חמוצים בינוניים מאד וסחוג.

קערית הסחוג הפתיעה לטובה. היו בה סחוג ירוק עם טעם עז ורענן של כוסברה ולצדו סחוג אדום לוהט, חריף ומצויין. חבל ששכחתי לצלם אותם. הסחוג והפיתות הרכות והטעימות מאזנים קצת את המשוואה, ובהתחשב במחיר הסביר בהחלט של 15 שקלים למנה, זו עיסקה הגיונית (אם כי, במרחק 5-10 דקות הליכה או נסיעה יש חלופות).

סיימנו לאכול וחמישיית כדורי הפלאפל שהזמנו (4 ש"ח בלבד) לא הגיעה. הזוגת, שממילא לא מרגישה שום טעם עכשיו בגלל הצינון, רצתה ללכת והציעה שאבקש לארוז לי את הקציצות שבדיוק היטגנו. מכיוון שהבנתי שגאוות המקום היא על הפלאפל שלו, החלטתי לקחת איתי את הקציצות האלה ויהי מה. בעל הבית, בחור צעיר ומאד נחמד, התנצל שזה לקח קצת זמן – הוא פשוט בדיוק טחן תערובת טרייה.

בסופו של דבר, בדרך, טעמתי את הפלאפל של פלאפל רודס – בהליכה, שולף אותן בזו אחר זו מהשקית. הבעלבית נתן לי שבעה כדורים במקום חמישה, והם היו חמים וטעימים. זה פלאפל קצת אשכנזי אבל בסך-הכל טעים, אפילו מאד.

תמיד כיף להתלהב ממנת חומוס או מחומוסייה כשמספרים עליהן. החומוס של רודס לא עורר בי התלהבות גדולה, אבל המקום ובעליו עוררו בי סימפטיה. יש לי תחושה כזו שהם רק ילכו וישתפרו.