במקום בית הפול של לוי ברחוב סלמה, ישנו מקום חדש שצובע את פינת העלייה בגוונים מזמינים. ניסינו וחזרנו לספר.

בית הפול (חומוס משיגנע)
דרך סלמה 97 תל-אביב

עדכון 10/2011: המקום נסגר.

שרון טוענת שאני לא יודע לצלם. מובן שזו השמצה חסרת בסיס – אני מפליא לצלם, במיוחד כשהאובייקט הוא מנת חומוס וכשעומדת לרשותי מצלמה טובה. ובכלל, סביר להניח ששרון סתם מנסה לעצבן אותי.

מצד שני, אני לא יכול להכחיש ששרון היא צלמת מצוינת, ומצליחה להפיק מרגליות מכל מיני גרוטאות פוינט אנד שוט וטלפונים סלולריים. למשל, התמונות של חומוס משיגנע בסליידשואו המאומבד להלן – כל פיקסל מלמיליאן. אם כי, יש להוסיף, מדובר במקום מאד פוטוגני.

המקום הקטן והחביב הזה, בפינת סלמה והעלייה בדרום תל-אביב, מחליף את בית הפול של לוי, מקום וותיק שבעליו יצאו לאחרונה לגימלאות בשעה טובה.

התגלגלנו למקום בצהריים אביבי, רעבים וסקרנים. מצאנו מקום שונה מאד מבית הפול במהדורתו הקודמת – מחודש ומושקע ומעוצב יותר, והרבה יותר צעיר, אבל עדיין כזה שמשרה תחושת פשטות ביתית.

העיצוב משכנע – מין ניאו-רטרו תמהוני קלות עם נגיעות היפסטריות; ספרים מסודרים סביב אזור הישיבה מתחת למסך LED, ומכונת תפירה עתיקה בחלון; פריטי הברסלב לצדה והעיתון היומי וכיסאות הפלסטיק מאחוריה, תופרים אותה למרחב בתפר גס אבל אותנתצי, כמו ששרון נוהגת לומר.

הוסיפו לזה ריח נעים של תבשילים, שירות אדיב והרבה אור שנשפך מהחזית, ותבינו מדוע אי אפשר ליפול יותר מדי עם מקום כזה, כשיושבים לאכול בו חומוס או בכלל.

כמו שאפשר להתרשם מהתמונות של שרון, החומוס של המשיגנע מוגש במנות נאות בגודל ובמראה ומתובלות בעדינות – אפילו קצת מוגזמת לטעמי. הוא טעים בסך-הכל, לא כבד, והם משתמשים בחומרים טובים אבל אם החומוס היה מעט יותר סמיך והתיבול קצת יותר עז, אפשר היה להוציא מהצלחת הזו הרבה יותר. הפול דווקא לא רע.

בקיצור: כמו הרבה מקומות בראשית דרכם, בית הפול החדש עוד נראה לא לגמרי סגור על עצמו, בחיפוש אחרי משהו שנראה בסך-הכל מבטיח.

אנחנו בטח עוד נשוב לפקוד אותו, נטעם שוב מהחומוס ואולי גם ממרק היום או מה שיתאים למזג האוויר – אולי אפילו נשתה קפה ונאכל קינוח, אין לדעת. בינתיים, מדובר בפינה שמשית וסימפטית, עם אנרגיה טובה ואנשים נחמדים. אם אתם נקלעים לסביבה כשאתם רעבים, מובטח לכם שתצאו מהמקום שבעים ונינוחים, וגם אלו לא דברים שצריך לזלזל בהם.