לפעמים החומוס הוא רק מצע לפצצת פול מהבילה שתשגר אתכם לתוך יום חדש של מרץ אנטי-סוציאלי, כמו טיל קרקע-חומוס. או משהו כזה. ערן מקרקס מדיה מספר על הפול של לוי, מקום קטן בדרום תל-אביב שעושה נעים בבטן.

ערן, קרקס מדיה

בית הפול של לוי
דרך סלמה 97 תל-אביב
03-6394794

עדכון מרץ 2011: המקום נסגר.

אל בית הפול של לוי אני מגיע רק בבוקר, בדרך-כלל בדרכי לתחנה המרכזית, לתפוס אוטובוס לעבודה. יש שחושבים שלאכול מנת פול על הבוקר זה קונספט חולני, במיוחד אם אתה צריך למלא אחר-כך תפקיד סוציאלי (כמו להשתתף בישיבות עבודה, נניח). הבוקר זה הרגיש באמת כאילו כל העולם החליט להימנע מלנגב, ומצאתי את עצמי אחד על אחד עם לוי והפול.

בית הפול הוא לא חומוסייה טיפוסית. הלוק של המקום מזכיר מסעדת פועלים, והוא מגיש בין השאר גם ארוחות צהריים שכוללות מנות שניצל ודגים. אבל אין ספק שמנת הפול היא גולת הכותרת, והיא גם המנה הפופולרית ביותר של לוי.

זוהי צלחת חמה ומהבילה שמורכבת מכמה שכבות: משחת החומוס, בעלת הטקסטורה המחוספסת, היא כבדה במרקם ודי נייטרלית בטעם, מה שמאפשר לה (מעבר לכך שהיא מדפנת את האמ-אמא של הקיבה) לתת את הכבוד לדבר האמיתי – הפול.

הפול של לוי, ה"חלבי" כמו שהוא מכנה אותו, מזכיר מאד את הפול של הסורי מכרם התימנים אם כי, שוב, גם בגזרה הזו יש תחושה יותר כבדה וממלאת. לוי גם דואג להכות את הגרגר השחור במכת מחץ של מלח, עניין שאני בטוח שיקומם את חלקכם, אבל אותי, כרומני שמוסיף מלח לכל דבר, דווקא די מענג.

מעבר לתוספות הסטנדרטיות (ביצה, כף טחינה, מעט גרגירי חומוס ושמן זית), מוזג לוי מעל לכל מהרוטב החמצמץ המופלא הזה, שממש כמו ההוא של אבו-חסן מביא את העוקץ האולטימטיבי למנה הנהדרת הזו.

למי שרוצה להיות קצת יותר פעיל אחרי הבליסה, מומלץ לנסות את גירסת הפול בפיתה. ולי נותר עכשיו רק להרהר על איך לעזאזל אני מביא את עצמי למשרד.