זה נשמע טוב מכדי להיות נכון: אבו אדהם, בכבודו ובעצמו, מגיע להכין את החומוס מכפר יאסיף בתל-אביב. למרות זאת, פיתחנו ציפיות והתאכזבנו.

לא על כל החומוסיות אפשר לגבש דעה אחרי ביקור בודד. ישנם אמנם מקרים שמצדיקים דגימה נוספת, ולו כדי לשלול את האפשרות שבביקור הראשון נפלת על יום גרוע ולא מייצג.

מבט מקרוב על מנת מחלוטה יפהפיה בסניף אבו אדהם בבן-יהודה שבתל-אביב. מאד פוטוגנית, בכך אין ספק, אבל אל תניחו שהיא טעימה באותה מידה כמו זו של כפר יאסיף.

ישנם כאלו בהם אתה מגלה בדיעבד שנפלת על חומוסיה לא יציבה. ולפעמים, כשאני לא סתם סגור על עצמי אחרי ביקור אחד או שניים, אני הולך לאכול במקום פעם נוספת.

את סניף אבו אדהם החדש פקדתי לא פחות משלוש פעמים, בימים, שעות והרכבים שונים.

כך יצא גם שקיבלתי חוות דעת נוספות מתריסר חברים, ויש להודות שחלקן דווקא היו טובות משלי. עבורי, מכל מקום, הסניף הזה והאוכל שמוגש בו התגלו כאכזבה.

כן מקורי, לא אמיתי

ייחודו של סניף בן-יהודה הוא בכך שלא מדובר בזכיין. מוניר מוחמד, אבו אדהם מכפר יאסיף בכבודו ובעצמו, הוא אחד השותפים. בשלושת ביקורינו במקום אמנם ראינו אותו רק פעם אחת, בחטף, אבל הרי לא באנו בשבילו אלא בשביל החומוס מעשה ידיו.

המקום נעים כשלעצמו, ממוזג בפנים ושמשי בחוץ וצבוע בצבעים המסורתיים. השירות אדיב וגם יש Refill. הצ'יפס לא רע והירקות בסלט פריכים והפטרוזיליה רעננה והפיתות מדויקות – לא דברים שאפשר לזלזל בהם (וכדאי גם להציץ בתמונות).

במקום משאוושה הם מגישים בסניף הזה, משום מה (אולי בניסיון לקלוע לטעם התל-אביבי), מסבחה דלילה שבעיני היא גם פחות אסתטית מהמנות האחרות.

בכל אופן, אנחנו קיבלנו את הרושם שאבו אדהם, האיש, לא רק שלא נמצא שם הרבה אלא גם אינו היחיד שמכין את החומוס. באופן כללי, ולמרות שהאוכל בכלל ומנות החומוס בפרט נראים מצוין, זו לא הרמה לה ציפינו.

למעשה, אני חושב שבכל אחד מסניפי אבו אדהם התל-אביביים יצא לי בזמן זה או אחר לאכול חומוס, משאוושה ומחלוטה טעימים וטריים יותר מאלו שאכלתי בסניף בן-יהודה. אני אומר את זה בצער, ומתוך תקווה שמישהו יתעשת וישתפר, דווקא בגלל הכבוד הרב שיש לי לשם אבו אדהם.

תמונות: שרון גפן, שוקי גלילי.