על רחוב יחיא קפח, בין הכרמל לסורי האגדי, שוכנת מסעדת שמעון. לא הוד לה ולא הדר, וגם החומוס לא הברקה אבל המרקים התימניים הם נחמה אמיתית בימי החורף. אל תחמיצו.

מסעדת שמעון
יחיא קפח 28, כרם התימנים

חלק מספיישל כרם התימנים

חומוס – כדאי שנקדים ונאמר כאן ועכשיו – הוא לא הצד החזק של מסעדת שמעון. נכון שהכל עניין של טעם וכו', ואין שום רע בטעם של החומוס שמגישים אצל שמעון, כשלעצמו. בכל אופן, זהו חומוס במרקם דליל מאד – ממש אנתיטזה לחומוס של שלמה – שמגיע בצלחת קטנה ובמקרה הטוב מצליח להחזיק כתוספת לצד המנות האחרות.

אז למה בכל זאת להגיע לשמעון? בגלל המרקים. הם מופיעים שם בנבחרת מלאה, לוהטים ומהבילים: מרק בשר, מרק רגל, מרק קורקבנים, מרקי שעועית וכרישה וביז, ועוד כהנה וכהנה מרקים ותבשילים, בהתאם ליום ולשעה בהם תגיעו (מומלץ בצהריים, והניחו שתמתינו בתור איזה זמן).

הם נוחתים על השולחן, מלווים בערימת לחוח וסלוף (הפיתה התימנית, שמזכירה את העיראקית חוץ מזה שהיא עבה, בשרנית ובמקרה זה גם פריכה יותר), סחוג וחילבה מנוקדת ברסיסי שום. בקיצור: חגיגה אמיתית לעיניים ולחיך וגם ללב, שמגיעה עם שירות נעים, חברי, כמעט משפחתי, ועם Refill מתמיד של צלחות המרק כדי שלא תצאו משם חלילה רעבים.

מסעדת שמעון היא מקום קטן, עם כמה שולחנות בפנים ושניים בחוץ. אם תשבו בפנים תוכלו להציץ למטבח, שזו חוויה בפני עצמה. אם המשפחה, רעייתו של שמעון האגדי שהלך לעולמו לפני כארבע שנים, עדיין שוקדת על הסירים הבוהקים מניקיון. "שמעון מלך המרקים" נהגו לקרוא לאיש; האיש איננו אך שירת חייו נותרה. שווה.

ואגב, עוד מקומות בתל-אביב שאפשר למצוא בהם מרקים תימניים:
המטבח של שוש באבן גבירול.
המרקים של חנה בשכונת התקווה, ועוד מקומות רבים לאורך רחוב האצ"ל.
ואם יש לכם המלצות אז שתפו.